כשהלכת, התמלא ליבי בצער ובעצב.
חשתי כאילו הזריקו לי מנת כאב, ישר אל תוך הלב.

עלית לאוטובוס בחצי חיוך ואני פרצתי בבכי מר.
אנשים אמרו לי "לפני שתשימי לב, תגידי "הופס", הנה, הוא כבר
חזר"

עברו קצת יותר מ-24 שעות,
אני עדיין עצובה, שוחה לעצמי בדמעות.

אך יש תקווה.
כי יש אהבה.
ויש דברים שתמיד ישאירו אותי שלך.

כמו הרגעים המצחיקים יחד.
בזכותך, רז, אף פעם לא ארגיש לבד.

וגם כשאתה רחוק, כל לילה בחלומותי אתה מופיע.
כאביר על סוס לבן, כאחד שמושיע.

אז מה שנותר לעשות,
הוא לחכות שתשוב לזרועותיי.
ואז... אז יגמרו כל הדמעות,
כל הצער והעצב.
ויהיה זה אושר עילאי, כי אתה פה
ואתה איתי.