סימפוניה של רגשות
בה אני המנצח
על ידי הם נשלטים.

לפי ליבי הם מזמרים.

העצב עם הכינור,
בא כשעולה האור,
ואני, אני שיכור,
נזכר ברגעים קשים
של בינו לבינה,
נזכר בחומרנות החיים.

השמחה עם התופים
רק מוסיפה קצב לחיים,
באה ברגעים מופלאים,
של בינו לבינה,
ממש תחושה לימים.

האהבה עם הגיטרה,
גם לפעמים היא שרה.
לא צפויה, לא נחה לרגע
נכנסת בסולו, נכנסת ברקע.

היא נכנסת ולא מצליח עליה לנצח.

היא דוחקת אותי הצידה, ללא נחת!
מכאן האימרה... האהבה מנצחת!