לפני שהתחילה שנת הלימודים החדשה , אבא בא אל חדרי והושיט לי
קופסא.
"מה זה , אבא? "  שאלתי ואז אבא ענה :"זאת מתנה לקראת שנת
הלימודים"  (הוא נתן לי נשיקה)  "שתהייה לך שנה טובה" .
לקחתי את הקופסא ובחנתי אותה : קופסא לא גדולה , מקרטון חום ,
שלמעלה יש לה חורים , ובצדדים אין.  רציתי לנער את הקופסא אבל
אבא תפס לי את היד בעדינות , ואמר: "אולי זה לא כל-כך כדאי" .
"אבא , זה חיה ? " שאלתי ואבא רק חייך , לא ענה.
"וואוו ! " אמרתי ופתחתי את המכסה.  בהתחלה לא ראיתי שיש משהו
בקופסא. חיכיתי שגור חתולים יזנק ממנה, שתוכי יתעופף, אפילו
חשבתי שאם זה אוגר אני אשמח נורא, ואז יצא מתוך הקופסא, בטיפוס
איטי והחלטי -  עכביש .   הנחתי את הקופסא על השולחן , וזזתי
אחורה , המבט שלי נדד מהעכביש האיום שעמד על הקצה העליון של
הקופסא, ובין אבא.  "אבא, זה , זה עכביש! "   "כל-הכבוד!!! "
אמר אבא וקרץ :"הילד שלי מזהה כבר את כל החיות ! " . ראיתי
שאבא לא מבין , אז הסברתי לו  את המצב, לאט ובמילים פשוטות: "
אבא, עכבישים כבר יש לנו: במטבח יש אחד בפינה, במחסן יש הרבה
ובכל מיקרה- עכביש זה לא חיה לגדל! "  .  אבא נעלב קצת (אולי
הוא גם קצת התאכזב) , ובמקום ישר לענות הוא הרים את העכביש
בעדינות , הניח אותו על כף היד וליטף אותו בחיבה.  "אבל זה לא
עכביש רגיל" אבא אמר: "נתחיל מזה שזאת עכבישה" .  "וחוץ מזה "
(אבא לא תכנן להפסיק)  זאת עכבישת מחמד, היא כמו כלב , רק עם
הרבה רגליים" .   הסתכלתי על אבא בזמן שהוא ליטף לעכבישה את
הסנטר , וחשבתי שעכביש יש רק לי - לא לאף אחד אחר.
אז לאט התקרבתי אל אבא , והושטתי את היד, והעכבישה  כאילו
הבינה, הזיזה לעברי רגל, ועוד אחת, ואז את כולן (והיו לה
שמונה)  וטיפסה עלי.  "אבא , מה שוב אמרת שזה ?"  (הסתקרנתי
נורא ) , ואבא בלי להתבלבל אמר : " זאת עכבישת מחמד.  היא
מתנהגת כמו כלב , וגדלה עד לגודל של כלב בינוני , אבל עכשיו
היא עדיין צעירה , בחרתי אותה במיוחד בשבילך"  . "ואיפה היא
תישן ?"  שאלתי . "איפה שתרצה :  בחדר שלך, בפינה , אולי מתחת
למיטה " .  הסתכלתי עליה שוב, והיא נראתה לי דיי נחמדה, עם כל
הרגליים שלה , והגוף השמנמן, ולמרות שהיא היתה סתם חומה ,
חשבתי שאבא הביא לי יופי של מתנה.
אמרתי לה :"שלום אני  ינאי " גירדתי לה את הגב , והיא  דווקא
שמחה (לפחות ככה זה ניראה ).  "צריך למצוא לך שם " אמרתי
והבטתי לה בעיניים , "אולי ניקרא לך מגי ?  מה את חושבת על זה?
"   היא לא ענתה , אבל התחילה ללכת, הגיעה לקצה היד ואז קפצה
ממנה לכיוון הרצפה  וירדה בקור ארוך עד  שהגיעה לאן שרצתה.
היא התחילה לטייל בחדר: טיפסה על השולחן, ממנו עלתה לתמונה ,
הלכה קצת על התקרה וגלשה ,  עם קור שוב , למיטה.   נתתי לה
להסתובב כרצונה ואז אמרתי "מגי , בואי , הולכים"  , והיא באה
אלי בריצה . הרמתי אותה והלכנו למטבח כי אבא  רצה להראות לאמא
כמה הילד מאושר.

בלילה כשהלכתי לישון , מגי ישנה לה בארון. לא כי ככה אני רציתי
- כי ככה היא רצתה , ואני פיניתי לה מקום (הוצאתי חולצה ישנה )
, ומגי התכרבלה לה ליד הבגדים ונרדמה.
למחרת , היה היום הראשון של שנת לימודים החדשה. רציתי לקחת את
מגי  לבית הספר , אבל אמא לא הרשתה.  אמרתי למגי שאני אחזור
לפני שהיא תרגיש בכלל שהלכתי , אבל ראיתי לה בעיניים שהיא
יודעת ששיקרתי.

סיפרתי לכולם בכיתה על מגי , על כמה שהיא חכמה, על זה שהיא
אוהבת אותי ואני אוהב אותה.  אמרתי שהיא חומה וגם שהיא יפה
אבל ניראה לי ששכחתי להגיד שהיא עכבישה .
כולם רצו לבוא לראות את מגי , אבל אני אמרתי שהיא חדשה אצלנו
ואולי כדאי לתת לה זמן להתרגל עוד קצת , וגם לגדול , כי כרגע
היא קטנה  ובכלל - היום אני לא יכול.
כשחזרתי הביתה מגי ישר באה להגיד לי שלום .  היא נעמדה על
הרצפה , השעינה ארבע רגליים עלי , ורצתה לטפס למעלה , אלי.
היא התחילה לטפס אבל אז אבא בא: "אולי כדאי שהיא תשאר על
הרצפה" .  "אבל אבא "  , מחיתי , "היא רק רוצה להגיד שלום ! "
"ואבא אמר :"ומה יהיה כשהיא תהייה גדולה? ומה עם אורחים?  לא,
אי-אפשר . את מבינה חמודה ? " (הוא התכופף אל מגי ונגע
בצווארה)  " אל תתפסי על אנשים , יש כאלה שיפחדו מזה נורא" .
מגי הקשיבה ואז הורידה רגל ועוד שלוש בחזרה לרצפה, ואני הרמתי
אותה ממנה על היד , וחשבתי שהיא, כבר מאתמול - גדלה.

באחד הימים (זה היה כבר באמצע השנה) הלכתי לבית הספר ובהפסקה
קראה לי המזכירה : "אמא שלך בטלפון" כך היא אמרה ,  "אני מקווה
שהכל בסדר בבית , כי היא נשמעה לחוצה" .  הרמתי את הטלפון ואמא
אז שאלה :"תגיד לי - ראית את מגי ? נידמה לי שהיא נעלמה".  
אמרתי לאמא שמגי היתה בבוקר: " ראיתי אותה, אני נשבע ! היא
הלכה איתי למקלחת, אח"כ חזרה ואז היא נכנסה לי לתיק ו..."
נשמתי נעתקה .  ראיתי את מגי נכנסת לתיק , (ואת זה גם אבא ראה)
אבל אף אחד לא שם  לב  אם היא ממנו יצאה.  רצתי בחזרה לכיתה
הכי מהר שיכולתי, לקחתי את התיק שלי , פתחתי אותו בזהירות
וחיפשתי: מגי לא היתה בין הספרים  וגם לא בתוך הקלמר. ולמרות
שהפכתי את כל התיק (ובדקתי בין הסנדויצ'ים פעמיים) לא מצאתי את
מגי , וזה היה ממש מוזר. התיישבתי במקום שלי , ורציתי נורא
לבכות : לא ידעתי איפה מגי וממש לא ידעתי מה לעשות . המשכתי
לשבת בשקט , מנסה למצוא פתרון ואז שמעתי רעש מהמסדרון . אלו
היו צעקות וגם  צעדי ריצה , הם התקרבו אל הדלת ואז ראיתי אותה:
מגי שלי הציצה מהפתח והיא  נראתה לי מבוהלת וקטנה , ואני שמחתי
שהיא בריאה ושלמה  שהדבר היחיד שרציתי הוא לתת לה נשיקה.
רציתי להגיד לה שאני שמח שהיא חזרה ושדאגתי לה  אבל לה היה לנו
זמן לשמוח , כי הרודפים של מגי היו כבר בסביבה.  החזקתי את
מגי, ושנינו חיפשנו מוצא: מקום להתחבא בו מהר , מקום שלא יחפשו
בו עכבישה...    עמדנו ככה , מגי ואני , עד שלפתע מגי התעשתה,
היא טיפסה עלי בזריזות ונדחקה לי לתוך החולצה.  בדיוק באותו
הרגע  הגיעו כמה ילדים , הם הציצו בדלת ונראו מיואשים . "אולי
ראית עכביש גדול ? " הם שאלו אותי מתנשפים: "הוא הצליח לברוח
לנו בסוף, כשהיינו ממש קרובים".  השתדלתי לעשות פרצוף תמים
ועניתי "לא" (והוא נשמע לי דווקא אמין) . אחרי שהם בדקו בחדר ,
ווידעו שאין בו עכבישים , הם הלכו בחזרה למגרש המשחקים , ואז
מגי הוציאה את הראש שלה מהחולצה, וכבר נראתה הרבה פחות לחוצה.

בשאר היום מגי התחבאה לה בתיק וכשהשיעור האחרון נגמר, הנחתי בו
בזהירות את הספרים  והסברתי לה שעכשיו אפשר כבר ללכת  הביתה -
להורים .   כשהגענו הביתה אמא חיכתה בכניסה, וכשנתתי לה את מגי
היא אמרה: " מגי - את העכבישה הראשונה שתקבל תעודה בסוף השנה !
"...    

שנת הלימודים המשיכה ובסוף פשוט לא היתה לי ברירה - החברים רצו
לראות את מגי  ( ואני גם רציתי להראות אותה).  אז יום אחד ,
אחרי הלימודים , באו אלי , רק החברים הכי טובים .  מגי הייתה
אז כבר דיי גדולה , היא הגיעה לי עד הברך , בלי אפילו שניסתה .
היא ידעה שאסור לטפס על אנשים (והייתה יותר מידי כבדה בשביל
לטפס על הקירות) אז היא פשוט הלכה לה על הרצפה, כמו כלב טוב.
עמדתי לפני הדלת של הדירה , כששלושת החברים מאחורי, הסתובבתי
אליהם ואמרתי "תשמעו חברה' - היא לא חיית מחמד רגילה"  הם צחקו
קצת ואמרו "נו, תפתח"            (ולחשו בשקט: משוגע) . אז מה
יכולתי לעשות ?  פתחתי את הדלת , ראיתי שמגי ישנה על הספה
וקראתי לה :"מגי בואי , בואי  נחמדה" . ראיתי אותה מתעוררת ,
ראיתי איך היא זינקה לרצפה, ואז היא רצה לעברי בדהרה .  החברים
שלי הסתכלו על הגוש החום , בעל שמונה הרגליים , שרץ לכיוונם ,
הם צרחו לי  "תזהר ! " וברחו ממש (ממש) מהר.  מגי באה , וראיתי
שהיא לא מבינה מה קרה , ואני חיבקתי אותה ואמרתי לה "מגי - את
העכבישה הכי טובה" .
בלילה מגי התכרבלה לצידי על המיטה , ליטפתי אותה  ולפני
שנרדמתי חשבתי שהיא באמת מתנה שווה .