הפיצה, כפי שרובכם יודעים (או לפחות חלקכם), לא נוצרה באיטליה,
המדינה שעשתה אותה מפורסמת.
הפיצה נוצרה לראשונה ביוון העתיקה בתור לחם עגול שפיזרו עליו
שמן זית, תבלינים שונים, תפוחי אדמה וכו'.
בסופו של דבר הפיצה הגיעה לאיטליה שם היא נאפתה כלחם עגול בלי
שום תוספות ונחשבה כאוכל של איכרים עד שב-1889 המלכה מרגריטה
הסתובבה בממלכה שלה, טעמה את הלחם העגול והתאהבה.
היא הביאה את השף רפאלו לארמונה והורתה לו להכין לה פיצה. השף
שרצה להכין למלכה פיצה מיוחדת הוסיף ללחם רוטב עגבניות, גבינה
ובזיליקום. וכך נוצרה הפיצה כפי שאנחנו מכירים אותה היום.

כל זה טוב ויפה וכנראה גם משעמם להחריד ולא בדיוק קשור לתאוריה
אלא רק פיסת ידע קטנה.
הנקודה היא עדיין שפיצה, אותו לחם עגול עם תוספות שהתחיל ביוון
העתיקה, המשיך לאיטליה ומשם לשאר העולם, היא אחד הדברים
הבודדים בעולם שיש עליו הסכמה כמעט מלאה:
פיצה זה דבר טעים!
עוד פיסת מידע קטנה שיותר קשורה לנקודה.
במלחמת העולם השניה חיילי בעלות הברית נלחמו בטרוריסטים
איטלקים וטעמו שם את הפיצה הראשונה שלהם. הפיצה כבר היתה ידועה
באירופה ואמריקה אך אותם חיילים שחזרו הביתה מהמלחמה הפיצו את
האהבה לפיצה ומתוך המלחמה הקשה הביאו פיסת תרבות מאויביהם
לאמריקה, לאירופה ולבסוף לעולם כולו.
כיום בכל מדינה מתוקנת אנשים אוכלים פיצה ובכל זאת כל תרבות
מביאה לפיצה את הטעם המיוחד שלה, כגון פיצה מקסיקנית חריפה,
פיצה צרפתית עם כל מיני מאכלים צרפתים מוזרים, הישראלים טיפה
לוקים ביצירתיות והדבר שהכי חשוב להם זה תבלין, ואפילו יש פיצת
גלידה ופיצת סוכריות מחוץ לצבי הנינג'ה.
מכאן נובע שמנהיגי העולם יכולים לשבת על פיצה באחת מהישיבות
החשובות שלהם (בלי להתבייש כי אחרי הכל אם זה מתאים למלכת
איטליה זה בטוח יכול להתאים לאריק), להתבונן בה וללמוד ממנה,
שיש הרבה רעיונות בעולם שמשותפים לכולם ולא צריך להדאיג אותם
מושגים כמו גלובליזציה והשתלטות של תרבויות, כי בסופו של דבר,
כל תרבות מוסיפה את הטעם המיוחד שלה וכל תרבות יכולה ללמוד
מחברתה בעולמנו העגול עם הגבינה ורוטב העגבניות.

לסיכום:
תחגגו את יום הפיצה הבין לאומי ב-9 בפבואר ותזכרו שיום אחד
פיצה תביא שלום.