ויקטוריה בראון / אירוניה |
כדי לראות שאתה זקוק לנו,
אנחנו מחכים על הדשא האפור -
מי כמוך יודע שברגע שהאחו יפרח,
לא נצטרך אותך יותר.
עם כל יום שעובר המציאות מתעמעמת
אל מול הזיכרון -
אתה כבר בטח לא מאמין שמתים רק פעם אחת
(וגם לנו לא נשאר
במה להיאחז).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|