|
הקיץ מתפרץ מתוכי
כגיטרה זועמת
כלחישה חרישית
בלילות חנוקים
עוטף את חושי בנמשים
הנשיקות שלי עצובות
גורל של משורר
לחזות סופות גשמים
טרם אסיף המלים
נרדם אחריה בלילות
חובק ידה במסירות
פן תצהיב,
שמא תנשור ותיעלם ברוח
נערה ושמה יולי
רוקדת עירומה בחלוני
עת יתעייפו רגליה הדקיקות
תשקע אל מיטתי
ואהבתי. |
|
|
ופתאום, איזה
יופי, הוא הולך
לבד!
זכרונותיו של
דוקטור
פרנקנשטיין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.