כבר שנה שנתיים שלא פגשתי אותה, אני נזכר ומתגעגע חולם וממשיך.

פעם היינו מדברים המון, היום היא זיכרון עמום שדוהה עם הזמן.
לא חשבתי שלי זה יקרה, תמיד שמעתי על אלו שחלמו ואיבדו,
שהחזיקו בה למעט ונשכחו בתהומות זיכרון אפלים.
אותה שאי אפשר לתאר, שאי אפשר לשכוח או להתעלם ממנה.
גונבת פיסות זמן אבוד, שואבת חלקיקי תקווה.
והיא בשלה ממשיכה להרוס עולמות, אשת חלומות.

אהבה.

אממ... ישן ביותר מצאתי לפני כמה ימים, נכתב בסוף שנת 2002
ואין לי מושג לגבי תאריך יותר מדויק.