זעם, זעם עיור,
משאיר אותי מבולבל וחיוור,
זעם, זעם אדיר,
המצב עכשיו כל כך שביר.

להרוג, להרוס, להחריב, לרצוח,
רוצה להישמע, רוצה לצרוח-
אני כאן, אני קיים, תפסיקו להתעלם,
נמאס לי לשחק את המסכן והאשם.

שלום יובל, מה שלומך?
בוא ניתן לך את כבודך!
בוא נזמין אותך לפעולה בסיירות,
בוא ניתן לך הרגשה- שגם לך יש זכות!

הכעס משתק, הורס לפתע,
מה שבניתי מרגע לרגע,
וחבל שאף אחד לא עוזר לי לצעוק,
כי אחרת אני פשוט לא מסוגל לצחוק!

"הוא התקשר אלי", "היא אמרה", "ספרו לי אתמול",
כמה תירוצים לשמוע אני יכול?!
במקום לגמגם ולפטור אותי מיד,
תתנצלו, תעזרו- תנו לי יד!

כי בחברה שלנו "זאב לזאב" אדם,
אם אתה לא מנדנד- אתה לא קיים!
לפעמים נותנים לי הרגשה של סתם,
של "לא שמנו לב שלא היית שם".