טל ס. מורגן / וגם אחרי |
לשיר בתאטרון ריק, כשרק ההד
יכול להעריך באמת את כל
התמונה, לדעת מה הטעם העמוק
שחבוי
בתוך מים זולגים על פנים
עייפות מחייכות, בתוך
אור עמום מלטף ורועד
בתוך מגבת אחת שקטה
שתלויה על כורי עכביש
צבעוניים של חיוך
חצאית הבלרינה שלי קצת
לוחצת לי והכאב בבהונות כבר
מורגש,
אבל
אני אוהבת את התאטרון שלי
הריק והמתוק,
שהופך לאט לתאטרון שלנו,
שיחיה ויזרום
עד הנשימה האחרונה
וגם אחרי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|