גיל רוזנטל / היות לבדו |
אני לא שם.
עצוב, היות לבדו,
האדם.
אני עוצם עיניים,
אנחנו בחוף הים.
המים קרים,
אבל החול חם.
אני מריח את המלח,
ונרדם.
אני לא שם,
את לא כאן.
מכתב ריק,
בלי מוען ובלי נמען.
אני עוצם עיניים,
אנחנו יושבים בגן.
הרוח מנדנדת אותנו,
השער שלך מבולגן.
רק הזיכרון נשאר,
מוגן.
עצוב, היות לבדו,
האדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|