טרם הגיע חצות
והוא עוד ממשיך לבכות.
מסתגר בחדרו ולא יוצא מביתו,
חרב עליו עולמו.
הוא מרגיש בודד,
זועק לאל שבמרומים
שיקח ממנו את החיים.
שורט את עצמו,
כל גופו צלקות.
ומול עיניו שוב עולים הזיכרונות:
כל הזיכרונות המכאיבים
על אותה אהבה,
שאותה היא שרפה.
לוקח סכין וחותך את ורידיו,
כי אין עוד טעם בחייו.
ממשיך לחתוך והוא לא עוצר,
ובקול רם צועק:
"אותך אני אוהב"
החדר מתמלא דם מעורקיו,
ועוד מעט הוא יאבד את חייו.
והוא  כבר מחוסר הכרה,
והכל רק בגלל אותה אהבה.