בחורה-ערומה פוקחת עיניים, מוכנה לעוד יום של צדק. בחורה-ערומה
מצחצחת שיניים, נכנסת למקלחת. בחורה-ערומה מסתבנת, בחורה-ערומה
מורחת קרם גוף, בחורה-ערומה מתאפרת. בחורה-ערומה מתלבשת,
בחורה-ערומה נועלת נעליים, קשה לזהות אותה עכשיו. בחורה לומדת,
בחורה עובדת. בחורה יוצאת למועדון עם כמה חברות טובות, בחורה
פוגשת בחור-מוכר, בחורה מחייכת, בחורה רוקדת, בחורה-ערומה.

ווינאמפ-מאן פוקח עיניים, מוכן לעוד יום של צדק. ווינאמפ-מאן
בוהה במראת התקרה שלו, וקולט לצידו בחורה-ערומה, סתם ככה.
ווינאמפ-מאן צורח כמו ילדה קטנה, הבחורה עדיין ישנה, ועדיין
ערומה. ווינאמפ-מאן מודה לאלוהים על אופצית ההשתקה שעבדה באותו
רגע, אבל לא ממש זוכר שהוא הפעיל אותה. כנראה הוא נחר.
ווינאמפ-מאן נועל נעליים, מכניס כפית לכיור ונותן ביס בגלימה
שלו. ווינאמפ-מאן נזכר ששכח לכבות את אופצית השאפל שלו מאתמול
בלילה, וסוגר גם את הריפיט על הדרך. ווינאמפ-מאן לא משהו
במיטה, כמו כל מאן, אבל לווינאמפ-מאן יש גם גיוון וגם ביצועים
לאורך שעות בלחיצת כפתור, אז ווינאמפ-מאן פיתח מוניטין שנותן
לו למצוא את עצמו לפעמים פוקח עיניים לצד בחורה-ערומה, הכל
טוב.

לווינאמפ-מאן יש שני כוחות על אדירים שמשמשים אותו בעשיית
הצדק. אחד הוא הפלייטיים, או הסופר-אולטרה-פלייטיים-פאווה, כמו
שקוראים לו בקוריאה. כשווינאמפ-מאן מסתובב ברחוב הוא רואה מעל
כל אחד את הפלייטיים שלו, 50 שנה, 73 שנה, 16 שנה. ווינאמפ-מאן
לפעמים קצת עצוב כשהוא רואה פלייטיים קצר, או פלייטיים שנגמר
בעוד כמה ימים, אבל אין מה לעשות. ווינאמפ-מאן יכול לגרור את
הסמן של הפלייטיים אחורה בכמה שנים, אבל זה לא ממש עוזר.
כשעושים את זה לבנאדם, הוא באמת חוזר ככה בזמן, אבל כל העולם
נשאר אותו דבר. אז ככה יוצא שהוא עושה את כל אותן הפעולות בזמן
אחר, ובקיצור, הספיק לווינאמפ-מאן בנאדם אחד שנדרס על ידי
משאית בזמן שהוא השקה את העציצים שלו באמצע דיזינגוף.
הכוח השני הוא ה-"פייל אינפו", כלומר פריסה של שם אומן, שם
שיר, שנת פרסום, סגנון וכו'. ווינאמפ-מאן לא סיפר לאנשים על
הכוח השני, ובעצם זה לא כזה כוח כשחושבים על זה סתם ככה, אבל
זה בדיוק עד שרואים את ווינאמפ-מאן ניגש לבחורה במועדון ואומר
"את דנה נכון? מחזור פ"ה! זה אני, ווינאמפ-מאן! ישבתי לידך
בפסיכו-סוציו, אבא שלך זה שאול, לא?"

ווינאמפ-מאן יושב בסלון שלו, בחורה-ערומה משעינה את ראשה על
החזה שלו. ווינאמפ-מאן מעביר את אצבעותיו בשיערה, ווינאמפ-מאן
לרגע שוכח מהעולם. לרגע, רק לרגע, אין לווינאמפ-מאן צרות עם
הבנק, ווינאמפ-מאן לא צריך לקנות חלב, לא נגמר לווינאמפ-מאן
ביטוח החובה, ווינאמפ-מאן לא מסובך עם המשטרה מאז אותה פעם
שסירב לתת להם מידע על האומן של המטען-דמה.
בחורה-ערומה שואלת את ווינאמפ-מאן איך זה לדעת הכל על כולם.
ווינאמפ-מאן יודע איך לענות לה, אבל הוא מחכה קצת. אולי קצת
אופטימיזם ימצא את דרכו לתשובה. קשה, הוא אומר, קשה לדעת הכל.
קשה לשבת בקופת-חולים, קשה לראות ילדים בלי מידע על אומן או
שדה אלבום ריק, קשה לעזוב בית-קפה כשפתאום הפלייטיים של כל
היושבים שם מתחיל ספירה לאחור משלוש דקות, קשה להעביר אצבעות
בשיערות של בחורה ערומה עם פלייטיים שנגמר בעוד עשרים שניות.
"מה?! אמאל'ה!!!"
סתם, אני צוחק, אומר ווינאמפ-מאן. בחורה-ערומה מטלטלת את ראשו
של ווינאמפ-מאן, "חוש הומור חולני", היא אומרת לו, "אבל אני
אוהבת את זה. גורם לך פתאום להעריך כל רגע", ווינאמפ-מאן
מחייך.
"קחי זמן לעצמך, זה לא טוב מה שאת עושה, כל הלחץ הזה. איך שאת
יוצאת מפה את הולכת למשרד הנסיעות פה בפינה, ומזמינה טיסה
לברזיל. וגם בשר טחון, תפסיקי עם בשר טחון, זה לא עוזר לך, זה
בטוח". בחורה-ערומה מחייכת חיוך-עצוב והולכת לכיוון חדר השינה.
ווינאמפ-מאן בוהה בישבן חשוף מתרחק ממנו בהליכה של כפות רגליים
יחפות בבוקר, ונותן לדמעה קטנה לברוח כשהוא רואה את הפלייטיים
של בחורה-ערומה גדל בקפיצה אחת בעשרים שנה.

שכן-שמנמן פוקח עיניים, מוכן לעוד יום של צדק.
שכן-שמנמן מחבר אצבע לאישון בתנועות סיבוביות, שכן-שמנמן מפהק
חזק מדי. שכן-שמנמן פותח את מכסה השלט ומסובב את הבטריות קצת,
שכן-שמנמן מדליק את הטלוויזיה. שכן-שמנמן לא מגרד מקום שפעם
הוא הצליח לגרד, שכן-שמנמן מחפש משהו ארוך. שכן-שמנמן מצחצח
שיניים ומציץ מעבר לדלת האמבטיה, שכן-שמנמן שובר שלוש ביצים
לתוך כוס. שכן-שמנמן מנסה להיות רוקי ולשתות שלוש ביצים מתוך
כוס, שכן-שמנמן משתעשע מהבדיחה שלו ומוזג שלוש ביצים מתוך כוס
למחבת. שכן-שמנמן מפנה עיתון של אתמול מהשולחן ומתעלם מכמה
עיגולים מוכרים. שכן-שמנמן מפרפר על הספה שלו כדי להפטר מכמה
פירורי לחם, שכן-שמנמן נבהל מצלצול לא מוכר.

ווינאמפ-מאן מנופף לשלום לבחורה שעד לא מזמן הייתה
בחורה-ערומה, ומוודא שהפלייטיים שלה נשאר באותו אורך גם כשהיא
נכנסת למונית.
ווינאמפ-מאן מדבר עם מנהל הבנק שלו בטלפון ומסתכל על הטלוויזיה
שלו בעצב. ווינאמפ-מאן מוריד את הזבל ונותן קצת נקניק לחבורת
חתולי רחוב עם תשעה קווי פלייטיים. ווינאמפ-מאן מסתכל על
העיתון מול הדלת של השכן השמנמן שלו ומאבד פוקוס לכמה שניות.
ווינאמפ-מאן מושיט לשכן השמנמן שלו את העיתון ומבקש חצי כוס
סוכר ופתרון לשלום עולמי, השכן השמנמן של ווינאמפ-מאן צוחק
ומחפש סוכר במגירה הלא נכונה. ווינאמפ-מאן בועט בבטנו של השכן
השמנמן שלו בכל הכוח ומספר לו בקצרה על ההבדל של פריסת כאב
במערכת עצבית המוצבת בתוך תאי שומן לעומת המקבילה בתאי שריר.
ווינאמפ-מאן מנחית אגרוף לתוך מצחו של השכן השמנמן שלו וצופה
בפלייטיים המהבהב שלו גדל בכמה עשורים. ווינאמפ-מאן נשען על
מעקה המרפסת שלו ומעשן סיגריה מעל ילדים בדרכם לבית הספר.
ווינאמפ-מאן נעמד מול המראה במסדרון, שולח יד לסמן הפלייטיים
שלו ומושך אותו עד הסוף.