...סמוקת לחיים,פשוקת שפתיים, היא מסתכלת עליי במבט רושף,חודר.
עוצמת את עיניה וכל כולה מתמסרת לעצמה,לנו, לרגע...
גופה נע בתיאום מושלם עם ליבי.
אני מתבונן בה ומחייך, חיוך של חוקר טבע שמצא חד קרן יפהפיה
ואצילית והוא אינו יודע אם הוא אכן רואה אותה, או שהשנים הרבות
של החיפוש אחריה שיבשו את הבחנתו בין מציאות להזיה.
מה זה משנה? ההזיה הזו ממשית עבורי, אני מרגיש, מריח, טועם
אותה, שוחה במימיה החמימים העוטפים כל נים בגופי.
אני לא רוצה להפריע לה בשיטוטה הסוער והעדין. רק רוצה להביט
בה, לחרוט את דמותה בראשי, לזכור כל פרט בה, כדי שאוכל לומר
לעצמי כשאחזור, ראיתי את חד הקרן והיא יפה, הו כמה שהיא יפה.
(מוקדש לאהובתי המדהימה) |
