צועדת יחפה על אדמה בוערת
רגליי חרוכות אך ממשיכות
גופי חלש ומותש
איכשהו את הכאב הוא כבר איננו חש

אני סוחבת על גבי את עברי
וצועדת לעבר העתיד שתמיד רציתי
אך עתידי אינו נגלה לעיניי
והנטל על גבי שואב את כל כוחותיי

מרימה את עיניי הבוכיות לשמיים
מחפשת נחמה, גאולה או מישהו
אך מאוחר מדי, עיניי כבר התעוורו
איבדתי את האמונה איפשהו בין מכאוביי לחלומותיי
זועקת, בוכה ומושיטה יד לעזרה
לשווא אני כבר אבודה
אני ממשיכה לצעוד בשארית כוחותיי
ובראשי מהדהד קול שאומר שעוד אגשים את חלומותיי

דמעה רודפת דמעה
צעד אחר צעד
יום שמשכיח את אתמול
חלום שנפל לתוך תהום
אמונה שהפכה לתקווה
ותקווה שעם הזמן התמוגגה

ואני...
אני ממשיכה בשלי - צועדת כעיוורת
בנאיביות אני עוד חולמת
את הנטל עדיין סוחבת
והבדידות אותי חובקת
תוהה, למה אני עדיין נאחזת ונלחמת?