אז מה לך ילדה אבודה?
לאן נעלמה נשמתך?
האם אבדה היא גם כן?
את טסה לתוך שמיים שצבועים שחור,
מתבוננת חזק קדימה, ומשתדלת שלא לאחור...
את צועקת, צורחת, חובטת, בוכה, נשברת לרסיסים...
אבל הכל נשאר אצלך ריק מבפנים,
אין קול ששומע, קול שחודר, ללבך הקר, המיוסר ממך,
אולי את לא יודעת, אולי את עוד קטנה,
את כל-כך רוצה שיבוא, כל-כך רוצה שייקח אותך מפה,
אבל הוא עזב, הוא הלך, נשארת יתומה לנצח, ילדה שלי אבודה,
נשמה מיוסרת ואומללה, אף אחד לא אוהב אותך,
רואה?! אפילו הוא עזב אותך, אפילו הוא ברח,
היית רוצה כנפיים, כן זה נכון, לעוף למעלה, להיות בשמיים,
אבל הכל אצלך נובל, גם הכנפיים שלך יפלו אם יהיו עלייך...
את מוקפת אנשים, אבל בכל זאת מרגישה לבד, כמו בשדה של שושנים,
רק שלך יש קוצים...
זה לא קל, את מראש מוותרת, את כל-כך פוחדת, כל-כך מיוסרת,
מתוסכלת,
יוצאת החוצה, פותחת ת'דלת, הרוח נושבת בשיערך,
ואת מקווה, מתפללת, מחכה שיבואו, ייקחו אותך מפה, יתנו לך
אהבה...
רוצה לקפוץ מחלון, מתחת לרכבת, אבל לא עושה את זה,
כי את כל-כך מפחדת, רוצה שיאהבו אותך, רוצה ללמוד להרגיש,
רוצה להבין, אבל שיותר יבינו, לא רוצה לרעוד, לפחוד, רוצה לתת
לו יד,
להחזיק אותה חזק, חזק לליבך, קרוב, להשיב מה שאבד,
אבל אין כאן אותו יותר, אין כאן בעצם אף אחד, את שוב לבד,
ילדה אבודה , נסי לחייך, להרגיש מוגנת, להספיק הכל עכשיו,
להחזיק חזק,
אני יודעת שקשה, אני יודעת שאין תקווה, וגם שאת רוצה ללכת
מכאן,
אבל ילדה אבודה שלי, אל תדאגי הוא יחזור, אני מבטיחה, חכי
מעט,
ואל תביטי לאחור, הוא עוד יחזור, ולא תהיי בודדה, לא תהיי עוד
ילדה אבודה...