כל כך שונאת את הצורה שאת מחבקת,
אני עוד יותר שונאת את זה שהמכנס שלך תמיד נורא נמוך, וחושף
איברים לא רצויים.
זה כל כך מציק לי הדרך שאת אוספת את השיער,
ואיך שאת חייבת להתאפר ולתקן הכל כל הזמן.
אני לא סובלת את הצורה שאת מעודדת אותי,
ואת זבלנית שכל מדרגה ראשונה.
את מדברת כל כך הרבה שטויות שרוב הפעמים בכלל לא הקשבתי.
הציצי שלך ענקי בצורה שלא תתואר,
וגם זה מפריע לי.
מציק לי איך שאת מעשנת,
וזה שאת מכווצת את השפתיים ממש קצת בשביל להוציא עשן.
אני שונאת כשאת מתגלגלת מצחוק,
ואת זה שאת בדרך כלל בוכה במקרים כאלו,
מרוב צחוק.
אני שונאת שהדמעה הזאת מפלסת דרכה אל האף, שגם אותו אני לא ממש
אוהבת,
שונאת את איך שהיא נוטפת,
ממש כמו המורה שאנחנו שונאות, שתמיד מזיע.
שונאת את ההתחמקויות שלך והתירוצים האידיוטים.
אני שונאת וגם לא מבינה את זה שאת מתקלחת שלוש פעמים ביום.
שונאת גם את זה שהגבות שלך עקומות.
אני שונאת את זה שאת הולכת עם חוטיני,
ושכמעט כל יום את משנה את דעתך.
אני שונאת את זה שרוב הזמן את מסתירה רגשות וגורמת לי לדבר
הרבה. יותר מדי.
אני שונאת את איך שאת שותה.
חצי בקבוק של וודקה ממש לא איכותית, בכמעט שלוק אחד,
ובגלל שזה לא משפיע מיד,
אז גם את החצי השני, עם עצירה לנשימה.
שונאת את איך שאת שיכורה.

כל כך, כל כך, כל כך שונאת!

את לא חסרה לי.