ענת ולטר / כניעה |
הוא מעולם לא היה שם.
אני עדה -
תרמילי הכדורים נאספו, ואמי בתפקיד
אחות רחמנייה, נשאה אליו
מזרקים מסוממים.
לאחר שהות של הזרקת מורפין,
חזרה משם.
ומעבר לדלת - ניגף הכאב
מפני החומר.
ראשיתו ואחריתו
היו כניעה, ויהי
זכרו ברוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|