ענת ולטר / כניעה |
אבי לא שב משדה הקרב, הוא מעולם לא היה שם. אני עדה - תרמילי הכדורים נאספו, ואמי בתפקיד אחות רחמנייה, נשאה אליו מזרקים מסוממים. לאחר שהות של הזרקת מורפין, חזרה משם. ומעבר לדלת - ניגף הכאב מפני החומר. ראשיתו ואחריתו היו כניעה, ויהי זכרו ברוך. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|