ערב יום שלישי האחרון, באמצע מבט
אחז בי פתאום דחף, ממש ממש בלתי נשלט,
לגאול את ההמון, בבניין מספר שש
מאדון ירמיהו שחף, יו"ר ועד הבית הנוגש
פזמון:
ירמיהו שחף קצך קרב
מלאך המוות לך אורב,
סוף לדיכוי! סוף לדיקטטורה!
אבל מה, עוגת השיש של אשתך
ממש כמו מקונדיטוריה, אם היא תוכל להביא לאשתי את המתכון זה
יהיה ממש נהדר...
וגם רבקה מוסרת ד"ש
לקחתי את הרובה הישן, מהשירות בפלמ"ח
ויצאתי למצוא נקודה, שבה ירמיהו יהיה בטווח
הסטן החביב די מיושן, ולכן יהיה זה נדרש
לבצע את העבודה, ישוב מולו על מחצלת הקש
פזמון:
ירמיהו שחף קצך קרב
מלאך המוות לך אורב,
סוף לדיכוי! סוף להשפלה!
ושמעתי שמספרים שבבניין מסתובבת איזו מחלה,
לבן של חווה יש מנדבושקס אז במקומך לא הייתי נותן לבת שלך
להסתובב אתו...
ורבקה מוסרת ד"ש...
אחר כך ישבתי, כולי מתוח, נחוש ומוכן
מחכה לרגע האמת, למבט עיניו של הקורבן
ואדון שחף הכה אווילי, פתח בטיפשות את הדלת
ובמחווה מעט מטומטמת, הוזמנתי לבורשט עם שמנת
פזמון:
ירמיהו שחף קצך קרב
מלאך המוות לך אורב,
סוף לדיכוי! סוף לסבל!
ועכשיו שמשפחת גולדשטיין נמצאת באבל,
אולי נקבל קצת שקט מהבן המתופף שלהם, שישמור אותו אלוקים, איך
הוא עושה לי חור בראש...
ודרישת שלום מרבקה...
אז אדון שחף ואני, ניהלנו איזו שיחה
נרגעה האווירה, התפשטה תחושה נוחה
ולמרות שבינינו שוני, הגענו יחד למסקנה
שאדון גולדבלום הנורא, הורס את השכונה!
אדון גולדבלום קצך קרב...