התראינו שלשום התראינו.
וכל הלחץ הזה מסביב,
וכל מה שיש לי בפנים,
וכל מה שיש לך בחוץ,
עושים אותי חם,
גם אני כמו כולם.

התראינו, והיה אפלולי ולח
מבט מרפרף העברת עם עינייך.
את לא מכירה אותי,
אבל אני מכיר אותך.
והחום שמציף עשוי לפגוע בך.

את לא זוכרת בכלל
לפני שלוש שנים התראינו אבל,
פגעת בי חזק ובאופן אכזר,
ובגללך אין לי מחר,
אני לא נראה עוד כמו בעבר.

זה הכול קרה זה מכבר,
באותו היום בצומת שנאה,
הייתי עדיין עם אותה אהבה.
ואת שדיברת כמו כולן,
עם מכשיר סלולרי חדש רענן.
והחום שוב עולה בי,
זה חום מצוין.

אנחנו עכשיו בפאב אפלולי וטחוב,
ואני עומד מולך בלבוש די עזוב.
ומבט אחד בך נותן לי לחשוב,
שאת רגילה כל כך לאהוב.

ועכשיו רק אני ואת ומוחי המשרעף,  
מתראים לשנייה ממש כמו בצומת שנאה.
רק שאז את הרגת אותה
עם הרגל על הדוושה
והאש שפרצה לחשה
התראינו ממש לשנייה.

היא מתה ואני חי,
והעור מצולק ובוכה על פצעיי.
וכול מה שאני מרגיש וזוכר זה חום מטורף.
אבל כשאז התראינו ולו לשנייה,
למרות אותה אהבה ישנה,
נדלקתי עלייך, כך במבט חטוף במראה.

ואני כאן עומד מולך,
מוחי דוחה את יופייך,
והחום הוא שטני ורוצה אני את צדקתי,
ואומר לעצמי הגיע זמן נקמתי.

התראינו אז והיום
ושוב כמו בחלום
הלב מתגבש לו סביבך
ורוצה בטובך ובאהבתך.

לו רק לא התראינו כעת.
אז הייתי עוד חי ועכשיו אני מת.