נכתב מתי שהוא בסיני.

ישב לו סוכן חרש שנראה הונגרי,
ישב לו בזולה באזור מדברי.
ישב וחשב לו בינו לבינו,
במה ימלא לו את כרסו.
וזאת בלא להזניח את משימתו.

הסוכן שנראה הונגרי אך בעצם,
היה כולו אלבני עד העצם.
וזכר הוא היטב את פרטי שליחותו,
ממשרד הפטנטים האלבני שמימן את נסיעתו.

משרד הפטנטים אתם מבינים,
מנותק לחלוטין מחבריו הבין לאומיים,
ולכן כל פטנט המומצא באלבניה
כאילו חדש - חלום באספמיה.

ופטנט לו כזה ונרשם רק היום,
והוא הסכך של החושה ונאמר לו שלום.
אבל הסכך כפי שכולם מבינים,
הוא לא המצאה אלבנית אלא בכלל של מצרים.

וכך סוכני חרש אלבנים במראה הונגרי,
פשטו על סיני הוא חצי-אי.
וניסו באופן די פשטני
כל סכך לשרוף, ממש קטנוני.

כיוון שסוכנים אלבנים יש שניים
וסככים יש כמעט פי אלפיים מאתיים.
וסוכני המשטרה החשאית המצרית,
מחפשים אותם בכל צידנית.

אז נשרף לו סכך נשרפו גם שניים,
אבל המקרה לא חזר יותר מבדיוק פעמיים.
וכך נשארים במראה הונגרי,
סוכני חרש אלבנים שמסתכלים בראי.

סככים לא שורפים פשוט מן הפחד,
וכל היום יושבים ומגרדים בפדחת.
ולא מזיזים הרבה את התחת.
והם לא נוטשים משמרתם אפילו בסכנת נילוס קדחת,
כי באלבניה אפילו לנשים יש שפם וקרחת.