אמרת שתבואי בגפך וחיוכך ורוחב שפתייך
אמרת שתלבשי שמלה אדומה ותנעלי סנדלים בהירות.
אמרת שזמן רב כבר לא הרגשת כך
אמרת שמגיה קסומה אופפת אותנו.
אמרת שהחורף יפה בעינייך והגשם אוי הגשם
אמרת שחשרת העבים האפורים כאילו משנים את ארשת פניי.
אמרת שבתוכנו מנגן פסנתר בנגיעות רקומות אושר
אמרת שנקישות הקונטרבס חורקות מעלינו.
אמרת שהגלים שקטים וסואנים אך אנחנו לא
אמרת שאני ואת ישות אחת הומוגנית.
אמרת שלמדנו לשתוק ולדבר
אמרת שנקפא ולא נאמר מילה.
אמרת שהסנטימנטליות מאחדת את שנינו
אמרת שדמעה שלי כאחת שלך.
אמרת שהנוף והמוסיקה והשירה
אמרת שאלו הם לנו ולהם.
אמרת שידי אוחזת בידך
אמרת שאת ניזונה וכמו מקור חיים.
אמרת שהכסף איננו והוא פרי דמיונם
אמרת שהאמצעי לפעמים סוטה מן הדרך.
אמרת שהעצמות רוטטות ואגלי מים מלוחים
אמרת שכך אני ואת.
אמרת שאלמלא הרגע ההוא אז
אמרת שהעריריות כמערפת.
אמרת ושתקת.
אמרת ושתקת.
אמרת ואני שתקתי.
אמרת ואני שתקתי.