כל כך הרבה פעמים היית שלי,
אהבתך היתה כולה למעני...
נלקחו כל החיבוקים, הנשיקות,
כל האשליות, החשק שלי לחיות.

נעלמו העידודים, חום גופך המגן,
חיוכך, שמחת חיי,
נשמתך, שהפיחה חיים בך, אהובי.
ידך האוחזת, שהובילה אותי בדרכי,
נעלמה גם היא, ואני עומדת אובדת לבדי.
לאן הלכת אהובי?

אולי פעם אספר לך,
כשנכב יחד על חוף הים,
ומעלינו שמיים מלאי כוכבים,
ולעולם לא נרצה לחזור.
הרי אין לי מה להפסיד,
תמיד אוכל להמשיך לחלום,
עם העבר שלנו יחד,
יהיה קשה לי לשכוח פתאום.

הרחוב היה ריק וחשוך,
וכמו מלאך הארת את דרכי,
הרגשת את בדידותי,
קרבת אליי, חייכת,
והסבתי את מבטי,
ידעתי שלא תחזור.

נלקחו כל האשליות, החלומות,
בלי אהבתך לא רוצה לחיות,
אפילו נעלמו להן השתיקות,
תגיד לי איפה אתה?
האם עוד תחזור?

אולי פעם אספר לך,
כשנכב יחד על חוף הים,
ומעלינו שמיים מלאי כוכבים,
ולעולם לא נרצה לחזור.
הרי אין לי מה להפסיד,
תמיד אוכל להמשיך לחלום,
עם העבר שלנו יחד,
יהיה קשה לי לשכוח פתאום.