הבז הביט בזוג היונים מלמעלה, עיניו החדות שניות רק למקורו
האיום, וגיחוך נשמע מבטנו.
יונים לבנות... כה שמנות, כה יפות! טעם הבשר שלהן כבר עמד על
לשונו, חלום מתוק של דם ורצח.
זינוק בודד. זה כל מה שצריך, זינוק אחד למטה, והמראה, תנועה
קלה של הטפרים וזהו. לא יהיה כל קושי לקרוע מעליהן את ראשיהן
הקטנים, המסכנים, השמנמנים. היפים. איזו ארוחה זו תהיה! איזו
ארוחה...
הבז הזיל דמעה ועף לו למקום אחר, מחפש עכבר, אם יתמזל מזלו
אולי ימצא ארנבת. שישבו להן היונים תחת הצל, שישנו בשקט.
פעם גם הבז היה יונה.