רן שליין / שלך |
אני לא שם וזאת עובדה
אני שלך כמו עץ אשוח
מילותייך לי פקודה.
בחורף קר נושרים עלי שלכת
וים קורא לי בנשיפה
אני לא זז כשאת דועכת
עמוק נטוע באדמה.
הציפורים בורחות לאופק
הן קצת ויתרו על התקווה
לי ולך עוד יש קצת דופק
תמיד היית לי אהבה.
בסוף הטוב עוד ינצח
וגם אם יחד ניקבר
לצד אחים רבים לנשק
בתוך גבולך אנו נישאר.
ומה יהיה כבר לא חשוב
גם העבר הוא קצת עצוב
אבל סיכוי , עודו קיים
והחלום יום יום מוגשם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|