אור אחת / פסיפס |
נותרו מעבר להר.
פסיעותינו
קפאו על החוף.
בלבנו ספון געגוע,
והשנים נוקפות.
שוב עלית מן האופק.
משקה זכרונות,
מפשיר געגוע,
משחזר נגיעות זמן רכות.
חיוך, מבט רך
שלא נשכח,
חיבוק מהוסס,
עוד פיסה בפסיפס
שלא יושלם לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|