-את נראית אחת שמעשנת.
-כן, יש לי את הלוק של הברונטית המגניבה.
-מרלבורו לייט, בסטייל שלך.
-כן, סיגריה וחיוך, זאת אני. רק בלי הסיגריה.
-לא מעשנת?
-לא. פעם אחת, שלוש שאכטות, 19 וחצי. הגיע הזמן, לא?
-אף פעם לא ניסית לפני זה?
-לא. ילדה טובה עם עקרונות, או סתם קיבעון. גם לא ניסיתי סמים
או גברים, אין לי קעקוע, וירדתי מאלכוהול. זה סתם לא טעים.
-את בסדר גם ככה.
-כן, אני בסדר. מדברת הרבה דברים חדים, מסרסת ומחייכת. אולי
בגלל זה אין לי גבר.
-אל תהיי מרירה. זה לא יפה לאנשים כמוך.
-זה הכי יפה לאנשים כמוני. כמונו. גם אתה כזה קצת.
-אל תהיי ילדה טיפשה. יש לך הרבה להפסיד. אל תמכרי את זה בשביל
פוזה של אחת שרע לה. טוב לך, את פשוט רואה דברים בצורה אחרת.
בזווית שונה.
-אני ממש תיאטרון תמונע בתלביב.
-את דווקא הכי לא תיאטרון שיש.
-אז מה אני?
-אל תפלי לחוסר ביטחון. אני לא אגיד לך מה את. את הרבה דברים.
את מבט מתחכם וחיוך בזווית הפה.
-Thats a first.
-את דפוקה, ופגיעה, ומשחקת אותה קשוחה אבל רק בכאילו, שיראו
שאת בעצם בית מזכוכית, ואמיתית. בעיקר אמיתית.
-דפוקה וזקוקה לטיפול פסיכולוגי, אה, וכנה. כן, זה פשוט יום
המחמאות שלי.
-את דפוקה, אבל לא מפחדת מזה. וזה כל הקסם.
-אנחנו בקיצוצים בקסם?
-לא, אבל עכשיו אם תסתכלי על אנשים מסביבך הם עסוקים בהוכחה,
את איכשהו לא. עסוקה באמת, כשיש לך זמן בין הלקאה עצמית לבין
תחושות חוסר משמעות.
-ואוו. אתה ממש מזכיר לי כלמיני אנשים.
-אני שברי חתיכות מאנשים. מהזה בתחנה מרכזית תלביב שאמר לך
דברים טובים. ומחברה שלך. ומהמורה הזאת שבכית מהתרגשות כשדיברת
איתה בסוף יב' ומעוד, אני בטוח.
-מרלבורו הא?
-עם מצת מגניבה שמצאת בשוק הבדואי.
-איך אתה שברי חתיכות?
-זה דברים שכבר שמעת. את שוכחת כל כמה זמן. עכשיו שאת בצבא את
גם מנוונת לגמרי. קורה לכולנו.
-כן, מרץ 06 כבוד על ובכלל.
-בקטנה. יהיה טוב.
-תודה על פנינת החוכמה הזאת כאן. אם יש לך סטיקר של זה יהיה
מגניב.
-אל תשכחי דברים שאנשים טובים אמרו לך. הם צדקו, את רק שכחת.
-לא שכחתי, פשוט... לא הצלחתי לזכור.