היית סמוראי, לוחם על כבוד שמעולם לא זכית בו.
כל יום מחדש היית מאוורר את איברך
על חבלי הכביסה של דרום העיר
מצפה לרוח הלוווינית שתשדר את אותותיך
כמברקי חשמל תנכ"ים.
ניסית להשתפשף בפוליטיקה
להיות רב אומן של מילים
לעשות בהם כאקרובטיות רוסיות קטנות
מתקפלות ומתגמשות
אך לבסוף ביתרת אותן לחתיכות,
רצית להרכיב את תורת הגזע הלשוני מחדש:
להוציא את העברי מהיהודי
מן העברי את המודרני
את הקומוניסטי, את הסוציאליסטי, את הנהליסטי
את הבגדים ממייבש הכביסה.

הם מצאו אותך על אנטנות רשות השידור
אוחז בצלחות הקטנות
מבקש לנווט את התנועה האטומית,
להחזיר דברים לסדרי בראשית חדשים.

עתה אתה נוהג בעיר הזאת כנהר
בסחף האדיר שהביא עימו החורף,
נותרת ללא מענה
רץ לעבר אותה נקודה שסימנת ומחקת וסימנת ומחקת כל פעם מחדש
יודע כי התהום אינה עמוקה
רק המישור גבוה כל כך.