אז כשהגשם כמו בשנה שעברה,
מטפטף על חלונות נעוריי,
רצה בדיוק באותה תנועה במסלול חיי.
נזכרת שאז, היה ממש כהיום.
רצה בדיוק לאותו מקום.
אוחזת בקצה של חלום.

נשמה מתעטפת בתוך הילת ירח,
את גופי מלטפת תקווה של תפילה חרישית.
וגופי צונח מוטל דומם ליבו הפך לב אבן,
ובעוד ימים מספר אקום לתחייה.

נוגעת לא נוגעת בתוך זהות בדוייה.
מתפתלת לאט בחושך,
לא זוכרת מה שהיה...
לאן הגעתי?
ולמה כעת נולדתי??
ולמה כל גשם ראשון מתמוססת???

נשמה מתעטפת בתוך הילת ירח,
את גופי מלטפת תקווה של תפילה חרישית.
וגופי צונח מוטל דומם ליבו הפך לב אבן,
ובעוד ימים מספר אקום לתחייה.