אני רואה אותם חולפים בשקט, על קצות האצבעות
משירים את נוצות כנפיהם ומתכסים בנוצות אחרות
ממירים את הנבל בגיטרה חשמלית
ואת המקצבים השמימיים במקצבי תופים
"קדושים" בדיוק כמוכם וכמוני
או לפחות כך הם נראים.

כמה מהם לא יחזרו למעלה לעולם
(אחרי הכל, תמיד יש כמה שבוחרים להישאר)
וכמה המשיכו עוד למטה, מכרו את נשמתם לשטן
(או לסמים, או לאלכוהול, או למשהו ממכר אחר)
כמה איבדו את קולם, כמה את שפיותם, כמה אף את חייהם
(והידיעה שגם להם זה יכול לקרות היא דבר מצמרר)
וישנם כאלה, הלומי קרב ולמודי מלחמה באופל
שפשוט החליטו לפשוט כנפיהם מעליהם ולהיות לבני תמותה
(ועד היום, הם מעדיפים בכל עסק-הביש השמימי הזה לא להיזכר)

איני יודע מתי ומדוע הם התחילו לפחד לחשוף
את העובדה שהם עדיין לא נעלמו לחלוטין
ואחרי הכל, לא פשוט להיות אלה שעושים את כל העבודה השחורה
שכרוכה, ללא ספק, בתחזוקה השוטפת של משהו מורכב כמו הבריאה
אז מדוע בעצם הם שבים?

אולי בגלל שלמרות המלחמה הבלתי-פוסקת שהם מנהלים כנגד הרשע
עדיין בא להם לצאת לחופש מדי פעם ולנקות את הראש מהקרבות
לגוון קצת את החיים, לנגן קצת רוק כבד ולשיר בקול ניחר
(אחרי הכל, כמה כבר אפשר לשמוע הרמוניות שמימיות?)

אומרים עליהם שהם קיימים רק כדי לציית, ושאין להם רצון חופשי
אבל אי אפשר להסתובב ליד בני אדם במשך כל כך הרבה שנים
בלי ללמוד מהם כמה דברים
ובכל פעם שאני רואה אותם יורדים לכאן
יוצאים הרבה יותר מהם
והרבה פחות חוזרים.