חיים ברליאה / יום שכולו שיכרון |
מרבד של עלים לרגלי הרעידה
ולתוך אזני לחשה והגידה :
עצור את הזמן בשעון !
אז אצא למסע עם עטי על השכם
בתרמיל קצת גבינה וכמה פרוסות לחם
זך תמים כתינוק היוצא מן הרחם
אבוא אל אגם הדמיון.
אשכב לי על שפת מי הזוך והטוהר
שיכור מפריחה מסונוור מן הזוהר
סגורים עפעפי וכמביט מתוך צוהר
אראה בעיני חיזיון.
אפסע לי יחף על צדפים שבמים
משק השחפים מעלי בשמים
אשאל את עצמי: נו,מה יום מיומיים ?
זה יום שכולו שיכרון.
כך מילה אחר מילה בגאון טופפת
שורה לשורה בראשי מצטרפת
ושירי שפורץ בזרימה כה שוטפת
מרווה לי את הצימאון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|