[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גבריאל בן יהודה
/
החיים כמחזה

"All the world's a stage,
And all the men and women merely players.
They have their exits and their entrances,
And one man in his time plays many parts,
His acts being seven ages."
ויליאם שייקספיר
--From As You Like It (II, vii, 139-143)

החיים כהצגה, החיים כמחזה. כולנו מכירים את הקלישאה. אך אפשר
להרחיב. מחזות מתחלקים לז'אנרים שונים: טרגדיה, קומדיה, מחזה
אבסורד, דרמה, מלודרמה (הטלויזיה לקחה את המלודרמה ועיבדה אותה
לטלנובלה) ועוד.
אז איזה מן ז'אנר של מחזה הם חיינו?
ולפני זה, מה בעצם גורם להתרחשות מסוימת להפוך במחזה אחד לדרמה
ולאותה התרחשות במחזה אחר לקומדיה?
ובכן, הכל עניין של פרסקטיבה. מזוית אחת, זה נראה דרמה ומזוית
אחרת זה מצחיק נורא.
- מן הצד: זה יכול להראות כקומדיה: טעויות, נפילות, רוצים ללכת
ישר, אבל מן הצד רואים שזה עקום. רוצים להגיד משהו אחד, יוצא
משהו אחר לגמרי. מתכננים כך, יוצא שונה ומוזר.
- מבפנים: אנו רואים חיינו כטלנובלה: שואפים לפסגות של הנאה
ולמישורים של אושר, אבל בינתיים מנסים להעפיל מן התהומות
ומהעמקים של משברים, טראומות ואכזבות.
- ממרחק: נראים חיינו כדרמה: מאבקים, קונפליקטים, התמודדויות.
שיאים חברתיים, אישיים ויצירתיים, והתמוטטויות - נפשיות,
כלכליות וזוגיות.
- מלמעלה: הם נראים כמחזה אבסורד: מזווית זאת אנו נראים
שטוחים, מגומדים והמוניים וגם כולנו נראים אותו הדבר: עושים
אותן תנועות, מנסים כל הזמן להתקדם, אבל כל הזמן מתקתקים
במקום, אך באותה עת כל אחד בטוח שהוא בדרכו הייחודית לגאולה
ואושר, או לפחות, לפיסת נחת.
- מקרוב: זו מלודרמה סוחטת דמעות, יוצרת הזדהות מכמירה, אנושית
ונוגעת ללב.
- ומזוית אובייקטיבית: הם טרגדיה: גורל קשה מוכתב מראש, מאמצים
אדירים (להיחלץ ממנו) שרק ממשיכים לשחזר את אותו הגורל.
מקווים, מייחלים, עושים את כל המאמצים ובינתיים: נטישות,
בגידות, אכזבות, בדידות וניכור.
כשבמשך כל הזמן הזה הסוף ידוע מראש, ממתין ברקע. לא מודיע מתי
הוא הולך ליפול על ראש השחקן המתייגע; האם באמצע החיים כתאונה?
או בסופם, לאחר הזדקנות מבישה, או לחילופין לאחר מחלות ואיבוד
כשרים למיניהם.
סופו של המחזה של חיינו זהה לכולם: מוות.
והרי זהו סופו של המחזה המגדיר את אופיו: טרגדיה.



גבריאל רעם
30.7.2005



ומעניין לעניין באותו עניין:
http://www.e-mago.co.il/e-magazine/tragedy.html







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הבחור (או שמא
בחורה) הזה
בפינה, מה הקטע
שלו?

הוא שר? הוא
רעב? הוא מפהק?
הוא מוכיח שיש
לו פה גדול? הוא
צועק עלי ומנסה
לגרום לי להרגיש
אשם? הוא בקריז?
יש לו אפצ'י?
משוויץ ברופא
שיניים שלו?
מה??


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/10/05 1:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גבריאל בן יהודה

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה