|
היה משהו בזווית
בה האור נשבר
בפניך
היית כמו ספקטרום
של קשת צבעונית
הארת אותי בצבעיך
המטורפים
כמו
לשבת מול זריחה
ולנשום נשימה צלולה
להרגיש איך הגוף
והנפש מתפזרים בחלל
ולראות צורות משונות
בעיניים עצומות
ישבתי קרוב
פקחתי עיניים
ולראשונה
ראיתי אותך |
|
|
מורה לספרות
אמרה לתלמידים
לכתוב שיר
בחרוזים, אז דני
כתב: הלכתי ביער
בין העצים,
והמיים הגיעו לי
עד הברכיים. אז
המורה אמרה: אבל
דני, זה לא
חרוז! אז דני
ענה: מצטער
המורה, אבל לא
היו מספיק מים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.