נפש בודדה, עלובה ואומללה, הולכת בעולם ומחפשת מחסה.
"שלום, אני נועה, רוצים להיות חברים שלי?"
כתף קרה, גב מסובב.
טוב. סנטר קפוץ, חזה מתוח. לא צריך!
ממשיכים.


נפש עלובה, אומללה ובודדה מרחפת בחלל הגדול והקר.
לו רק לא היה לי לב, ולא הייתי מבזבזת זמן כה רב בחיפושים.
נשאבת לתוך החושך, עוצמת עיניים ברכות, מחייכת.
צוחקים.


נפש אומללה, בודדה ועלובה נפלה כבר לתוך התהום.
בפנים אין סערות, אין עננים.
רק חושך יש, וריק, ואין חיים.
נפש בודדה, אומללה ועלובה מוצאת סוף סוף שלווה, לא רחמים.
שלווה, מנוחת עולמים.