אני יושב על ספסל ברחוב. יש אוויר טוב, אבל הרעש איום ונורא.
מישהי הפילה כעת את הדיסקמן תוך כדי הליכה ולא שמה לב.
הרמתי אותו וקראתי לה: "היי, הפלת את הדיסקמן".
היא סיננה אליי "תודה" באופן מתנשא, לקחה את הדיסקמן והמשיכה
ללכת.
ועל תחושות כבר דיברתי, אף רבות גם שוחחתי עם אחרים.
היום העלילה היא חסרת בסיס. המצב הוא ללא תחושה. הדיאלוג עם
הבחורה שעשתה הליכה היה הדיאלוג היחיד בשבוע שלם עם אדם
כלשהו.
אתמול הכל היה בריא. היום הכל חולה. נראה כי המערכת החיסונית
של העלילה חלשה ביותר.
אלו התחושות. אלו התחושות שגורמות לה לחלות.
אני מבקש מייד פגישה עם התסריטאי שכותב את חיי, אך מניסיון עבר
אני למד שלא אפגש איתו לעולם.
מישהו אמר לי שהוא נורא עסוק בימים אלו ולנסות לא להתעצבן כי
הוא כותב שווה בשווה לכולם.
ואני יודע שכולם תמיד מתלוננים שדופקים אותם, אבל היום באמת
דפקו אותי.
איך יכול להיות שהוא הוציא את כל החברה מהעלילה של היום. חוץ
מאיזו מישהי שנופל לה הדיסקמן ואני מביא לה אותו בחזרה, הוא
השאיר אותי לדבר עם עצמי!
איך בכלל כותבים ככה תסריט?! תסריט מונולוגי? מי שמע על  דבר
כזה?!
בתסריט אמור להיות דו שיח. אז איפה כולם? לאן הם נעלמו?
ומה עם התמונות? הלא הם הבמה, המקומות שהוא מוציא אותי אליהם
הם מקסימום פארקים מסריחים או המכולת השכונתית.
סתם תסריטאי חרא. אם לא היה לי חוזה חתום איתו שיסבך אותי
בעשרות תביעות משפטיות הייתי מחליף אותו מזמן.
שגיא סיפר לי שהתסריטאי שלו נותן לו כל שבוע דיאלוג סוער עם
בחורה ומוציא אותו לבלות המון.
לי החרא הזה נותן רק לקרוא ספרים כל היום.
הוא כל כך לא יצירתי הוא פשוט מתעצל לכתוב משהו טוב.
סבטלנה אומרת שאם אני לא אעשה מה שכתוב בתסריט הכל יחזור על
עצמו שוב ושוב כמו מעגל אימים סגור. היא אומרת שכדאי לעשות כל
מה שכתוב ואולי בפעם הבאה יהיה יותר טוב.
אני אוהב את סבטלנה. אבל אני בטוח שהוא סתם דחף לה את השורה
הזו. זה לא מתאים לה.
ואפילו אם זה נכון, אני חושב שאני יודע איך לפתוח את המעגל.
אספתי מודיעין. אני יודע איפה החרא הזה גר. אני ארצח אותו. ולא
איכפת לי לרצוח אותו שוב ושוב. הוא הורס לי את החיים.

                                    תמונה 1:
       דניאל יושב על ספסל עץ ברחוב וכותב משהו במחברת.
ברקע תנועת מכוניות סואנת ונשים עוברות, עושות הליכה. אורות
רחוב מרצדים.
                   בחורה מפילה דיסקמן תוך כדי הליכה.

                        דניאל(מרים את הדיסקמן) :
                         "היי הפלת את הדיסקמן!"

          בחורה (לוקחת את הדיסקמן מדניאל במבט מתנשא):
                                      "תודה"
דניאל (ארשת דכדוך ניכרת על פניו, הוא מנענע את ראשו מצד
לצד):
                      "והוא עוד רצה להגיע להוליווד"