אורה דרוקר / ליכלוך |
מריצפה מקושטת בכמה כתמי מלט ישנים.
ציורים לא גמורים שעונים על הקיר
עם היסטוריה של כמה סטיות וכמה דמעות
וגם כמה שירי בוסר שקטפתי בידיים רועדות
שכובים להם על ספה מחוללת
מלוכלכת בכמה מחשבות כחולות כהות
כמעט שחורות.
היעה כבר מלא
וכמה שיערות מטאטא כבר שבורות ובוכות.
אבל הליכלוך אף פעם לא נגמר.
הוא לא יכול
כי אחרת השלדים בארון יפסיקו לרקוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|