בכף יד חשופה, אאסוף דמעותייך
באוזנך ינשבו ברעדה, מילותיי הרכות
עם שפתי אשלוף, קוצים אבנים וכאב
מכפות רגלייך היחפות
בחוט ומחט אטליא חולצתך הקרועה
בעור זרועי החשופה, אנגב את שבילי הדם
עד תלמדי, איך שכחה נעטפת בחומם של המים
אצבעותיי יחליקו שיערך, כמו לא היו בו קשרים לעולם
המגע שלרגע קפא, וגרם לצמרמורות הבשר
יפרוץ את סכרי תשוקתך, יפנה מקומו לנהר
כמו סימני מים, מעידים על מהות קיומן
אל תעצרי דמעותיך, כי לא רעות הן כולן
תאהבי אותי, תשנאי אותי, תחבקי, תנסי לברוח
את יודעת איך חדרך האפל, הוא זה הנותן לך כוח
ואיך כל העוצמה הזו מתרכזת בדמעה אחת בודדה, בדרכה אל הים
כי דמעותיך הן העדות לכך - את אישה, את הבריאה, העולם. |
