אני חולם?
המפקד ניגש אלי ומעניק לי את סיכת המצטיין השבועי. בכלל אין
סיכה כזאת. אבל זה לא מפריע לי אז כנראה שאני חולם.
אני הולך מלא גאווה עד שפוגשת אותי דנה, אותה אהבתי שנתיים.
היא רוצה אותי. היא הולכת איתי ואנחנו מאושרים. בדרך באה אלי
איילת, ידידה קרובה שלי ואומרת לי שהיא אוהבת אותי. אני ממשיך
איתה את החלום ומשאיר את דנה מיובשת.

3 חודשים מוקדם יותר.
שבוע כיתה. רגע לפני התרגיל הרטוב הראשון עם המא"ג והנגב וכל
הבלגן. אני הולך למקם מטרות בעומק השלוחה. שיבולים צהובים
מתנועעים ברוח ומלטפים את רגלי. אני נזכר ב"גלדיאטור", בסצינה
בה הוא חוזר לביתו דרך השיבולים הצהובים. אבל הוא חוזר הביתה
לתמיד. גם אני חוזר הביתה. מתי אחזור הביתה?
דוקא כשהמא"ג פולט מאחורי צרור אני מרגיש חי.

מספר שבועות אחר כך.
שבוע מחלקה מתקדם. תדריך בטיחות אחרון לפני תרגיל מחלקה רטוב.
נדב מקבל טלפון דחוף. אומרים לו שאבא שלו מת. טוב, לא באמת,
אבל ככה זה נשמע בהתחלה.
ואני מדמיין את הטלפון שמודיע לי שאבא שלי מת וחושב על המיוחדת
שאקבל.

בערך חודשיים מאוחר יותר. יומיים לפני החלום.
קו בית לחם. יוצאים לפטרול. כואב לי הגב ואני עייף אחרי שלילה
קודם לא נרדמתי כי גלי שוב לא התקשרה. בערב אני מתקשר אליה
ומספר לה שאני שבוז כי לא דיברנו ושאני חושב שהיא חמודה. היא
אומרת שזה מחמיא לה ושהיא בדיוק התחילה לצאת עם מישהו.

יום למחרת. יום לפני החלום.
אני מורה לשבעה פלשתינאים להרים חולצה בדרכם הביתה. הם תקינים,
ואפילו הרגע האינטימי ביותר שחוויתי בזמן האחרון נגמר בלי
שהשגתי מספר טלפון. הכל היה פשוט יותר אם אפשר היה לצאת
למסיבות עם הנשק.