למה לעזאזל היא מתכוונת כשהיא פולטת את השטויות שלה, זה בדיוק
מה שחשבתי ומכיוון שחוסר מקוריות היא תכונה אופיינית לי, גם מה
שאמרתי היה דומה, תפסיקי כבר לדבר שטויות. מיד אחרי ששמעתי את
עצמי אומר את זה עמדתי על גודל  הטעות, מי אתה שתגיד לי שאני
מדברת שטויות היא צעקה בקול שמאוד לא הולם בחורה עדינת מראה,
ובאיזו רשות אתה צועק עליי אתה לא אבא שלי (ועל זה יכולתי רק
לברך הוא כבר לא היה משהו בגילו) וגם הוא לא רשאי לצעוק עליי,
וזו הייתה רק ההתחלה, להמשך הדברים לא בדיוק הקשבתי פשוט עמדתי
שם עם הבעה מטומטמת על הפרצוף.
אותה הבעה היתה לי בגן כשהגננת הראתה לכולם אותי בתור דוגמה
לאיך לא לאכול בפה מלא כמו חזיר, דבר שבדיוק לפני שנייה
הסבירה, נכון רוני? אבל רוני לא יכל לענות מהסיבה שהוזכרה
לעיל, והפרצוף האדיוטי ונפוח הלחיים הפך לאדום כמו עגבנייה,
ולא מחמת הבושה שכן הבושה היתה רק הסיבה לניסיון הבליעה העל
אנושי של כמות מזון שלא נועדה להיבלע על ידי ילד בגילו, ובכלל
מפתיע שהצליחה להידחף לפיו מלכתחילה,  ושרדתי את אותו יום רק
כדי לשמוע את העלמה האטומה שמולי, שהיתה עבורי אטומה כמו כל
בנות מינה, צורחת משפט סיום אחרון בהחלט שאומר: אני לוקחת את
הדברים שלי והולכת, ומוסיפה לחיזוק הרושם, ושלא תחשוב שהפעם
תגרום לי לחזור לי הספיק ממך לכל החיים, וזה גם מה שהיא עשתה,
בלי להקשיב למחאות האומללות שפלטתי בתיבול אני מצטער שבזקתי פה
ושם למרות שלא הצטערתי לרגע על מה שאמרתי אבל מאוד הצטערתי
להכיר בעובדה שאני הולך להישאר הלילה לבד בהחלט, וכמו
שהעניינים נראו  זה לא היה רק אותו לילה ומכיוון שאני לא ממש
זריז בלמצוא לי אהבות הצטערתי באמת ומכל לבי.
טריקת הדלת היתה בשבילי יריית הזינוק לסשן של מחשבות על למה
לעזאזל היא מתכוונת בכל פעם מחדש כשהיא פולטת את השטויות שלה,
אם רק הייתי יכול לקרוא לה את המחשבות ישר מהראש כל זה לא היה
קורה. אם יש משהו שאני לא מבין, זה מה שאנשים אחרים אומרים לי,
לא יכול להיות שאדם חושב יבזבז את מיטב זמנו בלגבב ערמות של
משפטים חסרי ערך ותוכן, ויזלזל כל כך במי שמולו עד שיאמין
שהמאזין התמים הזה יהיה מוכן לספוג ולעכל את כל גבב השטויות
שפלט.
היו ימים שחשבתי שבי האשם, חשבתי שאני לא מבין את מה שאומרים
לי, אז התחלתי לשבת עם מילון ולפרק משפטים משיחות מקריות
שעברתי, הרכבתי את המשפטים מחדש עם פירוש והרחבה ובול יצא אותו
דבר לא השתפר במילימטר, ערימה של שטויות רק שהפעם בניסוחו של
אבן שושן, מאזין לא זהיר היה יכול לחשוב שמדובר במשפטי חוכמה
עמוקים. התנסות זו שימשה אותי בשארית חיי, כך שכל פעם שנתקלתי
באחד מאותם אנשים (ונתקלתי ברבים מהם), שפולטים את ערמות
השטויות שלהם בנוסח המילון השלם של אבן שושן, לא התפתיתי לקבל
את דבריהם מעבר למשמעותם הפשוטה, ולא משנה כמה ערכים מהאות א'
הצליחו לדחוס במשפט אחד.
כשנואשתי מכיוון חקירה זה, ניסיתי כל מיני פתרונות קלים כמו
אולי אני לא שומע טוב, שבדיקת שמיעה פשוטה  שמטה מידי, או אולי
איני מסוגל להוציא משמעות ממשפט שהצלחה מעל לממוצע במבחני
הגיון שונים בהם נבחנתי החרימה ממני.
ברבות הימים החלטתי לקבל את הדבר כעובדה קיימת, לאור העובדה
שגם אני לעתים קרובות לא הצלחתי להביא את רעיונותי במלוא עומקם
לידי מילים שימחישו לשומעיי את כוונותיי האמיתיות.
להודות על האמת פעמים רבות לא ממש רציתי לשתף במחשבותיי
האמיתיות מחשש שאאבד את האנשים היחידים שהסכימו לסבול אותי
ממילא, ולך תגיד למישהי שרק הרגע פגשת שמה שאתה באמת רוצה זה
לקשור לה את הידיים מאחורי הגב ולקרוע ממנה את הבגדים.
קיבלתי את זה כדרכו של העולם, אותו עולם שהיה כאן לפני, יהיה
אחרי, וגילה אדישות מופלאה לענייני או רצונותיי הפרטיים אם ככה
זה אז ככה זה ומי אני כי אלין.
מה באמת רוצה המפקד בצבא לא ידעתי, אבל הקשבתי לדבריו וניסיתי
לנחש מה ירצה אותו, כנ"ל עם הבוס בעבודה, והכלל שהתגלה היה שאם
תהיה מספיק זמן במחיצת אותו אדם גם תדע לעשות את הדבר הנכון
מבלי להבין דבר.
למה לשם שמים חשבת מלכתחילה שאתה אמור להבין, פשוט תקשיב למה
שאומרים לך ותעשה את הדבר הנכון, הסדר לא משנה, הרי כולנו בני
העם שכשנתנו לו את התורה התחייב לנעשה ונשמע.
כוח רצון לא היה לי מעולם ולכן בכל פעם שנכנסה לחיי עלמה חדשה
מצאתי את עצמי זורק את ההיגיון ואת כלל הזהב לפח ומנסה להבין
אותה, ותמיד למרבה הפלא מעלה חרס כל כך הרבה חרס שאפשר היה
לבנות את קיסריה מחדש.
לא יכולתי להילחם בעצמי, באמת, המצב היה כל כך נואש עד שידעתי
מראש עם כל אחת שהגיעה שכמו שהיא באה היא גם תלך בדיוק בשלב
שיימאס לה משעות המחשבה הרבות המלוות דומייה ומערמות המלל
בהתפרצויות לא צפויות שאני מייצר בניסיון להבין אותה, ומזל היה
שהן הלכו אחרת אני חושש היה מתפוצץ לי הראש ממגדלי התאוריות
שבניתי במטרה ליצור מודל טוב שיוכל לתאר את דרכי חשיבתן, לפרש
את כוונותיהן ולצפות קדימה ולו באחוזי הצלחה זעומים.  
בימים שאחרי אירועי אותו לילה לא הצלחתי להפסיק ולחשוב על למה
לעזאזל היא התכוונה, ודרך הפתרון היחידה שנסתמנה היא לקרוא את
הדברים ישר מראשה, החלטתי לקחת את הרעיון לידיים והתחלתי
להתאמן על שרית, שרית הייתה סתם אחת מהעבודה שמדי פעם הכניסה
את ראשה לגומחה עם המחשב בה עבדתי להגיד שלום, המדי פעם הזה
הפך לכל פעם בו עברה במקרה או שלא במקרה במסדרון הארוך אליו
מחוברת המערה החשמלית הקטנה שלי, במיוחד אחרי ששמעה שאדוה יצאה
מחיי, העלמה המדוברת הייתה חביבה בהחלט,ילדה של אמא שמלבד
שיחות חולין חסרות עניין לא יכולתי לצפות ממנה לשום דבר בשרי
באמת, ומה כבר יכול לעניין בחור צעיר ועתיר הורמונים שכמוני.
התחלתי להתאמן עליה, בכל פעם שדיברה ניסיתי לרכז מאמץ באזור
הקרקפת ולקרוא את המחשבות שעוברות בראשה אך כמובן בלי תוצאות
של ממש, חיברתי לי כל מיני משפטיים צפויים אותם יכלה לחשוב כמו
אני מוכרחה להתקשר לאמא ולהודיע לה שאאחר הערב בחצי שעה, או
הלוואי שהוא יציע לי חברות וכיוצא בהללו שטויות, מאידך עמדתי
בפני תגלית מרעישה שאפשר לקבל כיווץ שרירים בקרקפת.
כנראה שהנסיונות התמוהים שלי נשאו חן בעיני העלמה שכן היא
הכריזה באוזניי שמעולם לא פגשה איש שיחה נהדר כמוני שמלבד
להגיד את הדברים הנכונים (מה עוד אמרתי חוץ מהיי?) יודע להקשיב
בסבלנות כזו עם ארשת כל כך רצינית.
פתחתי כמה ספרי מיסטיקה שנשארו למזכרת מעלמה רוחנית עמה
התרועעתי לפני זמן מה, מלבד זוג שדיים גדולים ומושלמים היה לה
גם גורו מצומק מסביר פנים ועתיר שיער שמפעם לפעם קפץ לסלון
הדירה עם כמה מעריצים נוספים ומילא את חלל הדירה בקטורת
ובזיוני מוח שיצאו מגרונו בקצב ובטון רוחני ואחיד, כשכל משפט
שסיים לווה במלמולי הסכמה מהעדה המצחיקה למראה שהאזינה רוב קשב
לדבריו בעיניים עצומות.
בתור אפיקורס מוחלט הצלחתי לקלוט מידי פעם את עיניו הפתוחות
בוחנות את כפתורי חולצתה של חברתי, אבל זו באמת לא הסיבה שגרמה
לי לומר לה באחד הלילות שהגורו שלה הוא בדיחה ושעליה להכיר בכך
שהיא מתעסקת בשטויות רק מכיון שלא מצאה לה שום דבר טוב יותר
להעביר בו את זמנה, היא אמרה כמה משפטים לא ברורים על כך שאני
עם הפילוסופיה הבהמית שלי לעולם לא אוכל להגיע לקרסוליים של
אותו מהרה משהו, ואיך מלכתחילה ציפתה להבנה רוחנית עם מישהו
שהקרמה שלו מזכירה אחת של שפן והרגישות שלו מתחילה שני שלבים
אחרי האורגזמה רק שבשלב הראשון הוא כבר נוחר, אני מצידי אפילו
לא נסיתי להניא אותה מלארוז גם בגלל העובדה שנשבר לי הזין
מהזבל הרוחני שלה וגם בגלל שכמה ימים לפני כן החליפה ביחד עם
כל חברי הכת שלה את השם הפרטי לאיזה שם הודי, שרהא משהו, שם
שלא כל כך ידעתי לבטא, ולקרוא למישהי היי את אחרי שביליתם חצי
שנה יחד נראה לי קצת מעליב, שמעתי עליה אחר כך מאיזה חברה
משותפת שבדיוק חזרה משבוע של שתיקה עם כל הכת באיזה מצפה בגליל
היא סיפרה לי שהיא והגורו חיים ביחד, ואני מצידי ביקשתי שתעביר
לה את איחוליי ושתשמר שלא להחנק יום אחד ביחד עם אהובה ממנת
יתר של קטורת.
בהתאם לציפיות לא היתה בספרים האלה אפילו קצה קציה של תשובה.
החלטתי לפני שנרדמתי שבכל זאת לא אתייאש ומחר בבוקר אמשיך
בנסיונות קריאת מוחות ובמרץ .
בבוקר המחרת השעון לא צילצל ומצאתי את עצמי רץ לעבודה מבלי
להעביר את שעת ההתעוררות  שלי על הספה עם קפה וסיגריות, אפשר
היה לומר שרצתי כשאני עדיין ישן, ולכן לא הבחנתי בהומלס מאבן
גבירול ששכב כמו תמיד על חתיכת קרטון שמוקמה בדיוק באמצע מעגל
הגיר המושלם שצייר על הרצפה סביבו, גם לא הייתי מבחין בו אלמלא
דרכתי עליו ונפלתי על הארץ לידו, הוא התחיל לצרוח על הסגת
הגבול הברוטלית ואיך זה שנכנסתי לו בלי הזמנה לתוך המעגל,
הפתיע אותי שהעובדה שמעכתי אותו לא הוזכרה והרגשתי מין תחושה
מוזרה בקרקפת מין כאב ראש קל  שבבורותי ייחסתי לריח האיום שנדף
מאותו קשיש, לימים כשחזרתי לבקר אותו נזכרתי בעובדה שהרגשה
משונה זו חלפה מייד כשיצאתי מהמעגל, אבל אותו בוקר מיהרתי באמת
ורצתי כל עוד רוחי בי כדי להספיק ולשמוע את הבוס שלי צועק
בקולי קולות על כך שהעולם מלא באנשים חסרי אחריות, כנראה
שהתכוון אליי ואל האנשים שהביאו אותו לעולם.
כל שנייה פנויה באותו יום ניצלתי לנסיונות קריאת
מחשבות,לתוצאות לא הגעתי אבל היתה לי הרגשה טובה שאני בדרך
הנכונה אולי בגלל שכבר לא היו לי כיווצי שרירים יותר.
כשהגעתי הביתה בערב מצאתי פתק בכתב ידה של שותפתי  לדירה, בפתק
היה כתוב שאורלי התקשרה וביקשה שתחזיר טלפון עוד הלילה, אז
החזרתי טלפון וקבענו שנפגש למטרות הידועות, היה לנו הסכם ניצול
הדדי שמימשנו בכל פעם שהיינו פנויים, כמו באותו לילה לדוגמה.
ובשעה היעודה היא הופיעה לבושה בהתאם ובהתאם היא גם התפשטה
נכנסנו למיטה בלי להכביר מילים, זה אולי ישמע מפתיע אבל לא
אהבתי את סוג היחסים הזה, תמיד רציתי יותר מהקשרים שהיו לי עם
בנות המין השני אבל הקשר הזה היה שימושי וזמין  ואם באמת זה כל
מה שהיה לו להציע לא מצאתי כל סיבה להתלונן, אולי הטעות היתה
בעובדה שמלכתחילה חשבתי שאפשר לבקש יותר ממערכת יחסים בין שני
המינים, אולי?
באמצע התהליך המענג כשהתשוקה המגושמת של ההתחלה הפכה לתנועה
קצובה ונשלטת, שמתי לב לעובדה שבת זוגי, בין אנחה לאנחה, לא
ממש מגלה עניין אז ניסיתי כמו מתוך אינסטינקט לקרוא את המחשבות
שלה אבל קצב התנועות שהייתי מוכרח לשמור (מה לעשות, האצילות
מחייבת) הפריע לי להתרכז, לפתע היא אמרה נו יאללה שיגמור כבר,
מה? שאלתי מופתע תוך שאני קופא במקום, מה מה? היא החזירה בחוסר
סבלנות, מה אמרת? שאלתי,אמרתי אה אה היא אמרה מה עוד יכולתי
להגיד ואז כששפתיה לא זזות שמעתי אותה לתדהמתי חושבת (כן
חושבת) מה הוא מנג'ס שיגמור כבר. לא התאפקתי ואמרתי לה אני
מנג'ס לך? ותוך שהיא עונה מה פתאום מי אמר, שמעתי אותה חושבת
בצליל של פחד, מה יהיה התחלתי לחשוב בקול רם, לא אמרתי את לא
חושבת בקול רם, היא קמה מבוהלת מהמיטה והתחילה להתלבש תוך שהיא
מאלתרת תשמע אני לא ממש מרגישה טוב היום לא יודעת מה עובר עלי,
אבל אני כבר לא הייתי צריך להקשיב קראתי מתוך הראש שלה את כל
מה שחשבה על כך שלא הייתה צריכה להגיע והיובל הזה שנכנס לה
לחיים מצא את הזמן הנכון להודיע שזו לא היא זה הוא, בדיוק כשכל
החיים שלה התחילו להראות כמו סיפור אהבה מהסרטים הוא החליט
להפוך את זה לטיטניק.
שתקתי ולא שאלתי דבר על יובל, ובכלל, הייתי כל כך מאושר
מהמחשבה שהנה אני מצליח לקרוא מחשבות שאפילו לא נעלבתי ממה
שחשבה עליי.
הזונה.
ירדנו למטה וחיכינו למונית כשכל הזמן הזה אני מרוכז בנסיונות
הקריאה מרוכז באמת כדי להתגבר על הפרעות קליטה שהיו לי מידי
פעם, גיליתי הרבה דברים חדשים שלא הייתי מנחש לעולם זאת אומרת
ניחשתי בעבר אך הסתבר שמצבי היה גרוע משיכולתי להרשות לעצמי
לחשוב, אך עכשיו מצויד ביכולת החדשה שגיליתי לא הרגשתי כל צורך
לעצור ולהזיל דמעה.
כשהגיעה המונית הכנסתי את הראש פנימה כדי להקשיב לנהג וזה
עבד, היא נפלה על אשמאי מכוער ומלוכלך של ממש, לא נעים לי לצטט
את מחשבותיו שהתחילו באיזה תחת יש לזאת והמשיכו במה הייתי עושה
לה, ולבחור לא היה דמיון הוא סתם העתיק מאיזה סרט פורנו שראה
פעם.
נישקתי אותה לשלום ועליתי הביתה, קריאת מחשבות הייתה תהליך
מעייף כך שבמהרה מצאתי את עצמי צולל לשינה מלאה בחלומות טובים
וציפיה מתוקה למחר של הגשמת חלומות.
למחרת האצתי את תהליך ההשכמה הארוך שלי כדי לצאת לעולם ולממש
את יכולתי, במדרגות פגשתי את השכנה מלמטה שחזרה מסיבוב עם
הכלב, הנה הפרזיט מלמעלה היא חשבה ואמרה לי שלום, בוקר טוב
עניתי והתכופפתי ללטף את הכלב שחשב נביחת שמחה אבל לא השמיע
דבר עם בעלים כמו שלו לא הייתי מצפה שתהיה בו עוד שמחת חיים או
אולי ראוי לומר שמחת כלבים, אני לא מתיימר להבין נביחות של
כלבים אבל אני די מרחם עליהם, הכלבים המסכנים האלה מסתובבים כל
היום בתוך הדירות הקטנות  ומחכים שהבעלים שלהם יגיעו בסופו של
יום עבודה ארוך ויקחו אותם לגינה למטה לעשות את הצרכים שנמנעו
מלעשות במשך כל היום, אני לא רואה את עצמי נשאר מאושר בנסיבות
האלה, במקומם הייתי עסוק בלחשוב על כמה זמן עוד נשאר לי להתאפק
עד שהבעלים שלי יחזור ויואיל להוריד אותי למטה, לא פלא שהם
פולטים את צרכיהם על המדרכות כדי שעוברים ושבים לא מרוכזים
יוכלו לצרף אותם לסולייתם זו בטח הנקמה הקטנה שלהם.
הרחובות היו ריקים בשעת הבוקר המוקדמת  והאנשים שחלפו על פני
מיהרו למקום עבודתם, זה בכל אופן מה שהספקתי לקלוט מהמחשבות
שעברו לידי ביעף, לאף אחד אין כוח להיות מקורי השכם בבוקרו של
יום עבודה.
שלא כהרגלי עמדתי ברמזור אדום במעבר החציה למרות שלא היתה כל
תנועה של ממש על הכביש וצותתי למחשבות של נערה צעירה ונעימה
למראה שעמדה לפני, היה לה חיוך אווילי מתוח מאוזן לאוזן ובהתאם
למצופה היא חשבה על ליל האהבה המענג שעברה, והלילה ההוא היה
מענג במיוחד הבחור בו היתה העלמה מאוהבת שפע רעיונות עונג
מקוריים אפילו סימנתי לי כמה לנסות בעצמי לכשיזדמן לי, האור
הירוק הופיע ביחד עם גברת חמוצת פרצוף אליה נצמדתי כדי לגלות
שהחבר המזדקן והקרח שלה הבריז לה אתמול בלילה, אני חושב שהוא
לא היה מנסה לפגוש אותה יותר אם היה יודע איזה נקמה היא מכינה
לו, כך המשכתי לי מאושר בדרכי לעבודה תוך קריאת מחשבות מאנשים
מזדמנים שחלקם לא בדיוק הבין למה הזר הזה נדבק אליהם כל כך ומה
הסיבה לחיוך הלא ברור שמרוח על פניו.
כשהגעתי לבניין בו עבדתי נכנסתי למעלית עם עוד שלושה אנשים
והחיוך נמחק לי מהפרצוף, לשמוע שלושה אנשים בו זמנית בקצב בלתי
פוסק היה מעל לכוחותיי והתחלתי להרגיש בכאב ראש עז שרק התחזק
כשנכנסתי למסדרון הארוך שהמה אנשים, בין שלום שגרתי למשנהו
הרגשתי שהראש שלי על סף התפוצצות, יותר מדי אנשים ואף אחד מהם
לא מפסיק לחשוב אפילו לרגע, גם אלה שעבדו כמו בשביתה איטלקית
תמידית חשבו ללא הפסק ובקול רם, בחיי עד לאותו יום חשבתי שלכמה
מהם צריך לקחת מדדים באופן סדיר כדי לראות שהם לא שוכחים
לנשום.
נכנסתי לחדרו של הבוס על סף התמוטטות כדי לשמוע אותו שולח אותי
לחדר המרכזניות שלמטה לשחרר איזה מחשב שנתקע והצלחתי במעורפל
מבעד לכאבי הראש האיומים לקלוט אותו חושב על כמה נורא אני
נראה, כמו מסומם שלא קיבל את המנה שלו, ואיך שזה מאושש את מה
שידע כל הזמן הרי בן אדם רגיל לא ירשה לעצמו להיות כל כך חסר
אחריות.
ירדתי למרכזיה כשאני הוזה לי מבעד לענני הכאב על כדור אקמול
וכשנכנסתי לחדר איבדתי את ההכרה ונפלתי לארץ, אתם בוודאי
יכולים להבין אותי הרי כל אדם רגיל חוטף כאב ראש כשהוא נכנס
לחדר עם עשרים מרכזניות שמדברות בו זמנית בארבעים טלפונים זה
כמו להיכנס בלי אטמי אוזניים ללול, אם תוסיפו להמולה את
המחשבות שלהם תקבלו את מקהלת הצבא האדום כולה על מדיה יושבת
בתוך ראשי ושרה בקולי קולות את הפזמון הסוער של הלהיט של כל
הזמנים מישקה מישקה.
כשפקחתי את עיניי שמעתי את האחות שעמדה מעלי חושבת הוא מתעורר,
וחוזרת על כך בקול רם דוקטור הוא התעורר, הרופא נגש אליי כשהוא
טרוד במחשבות על חולה אחר שהגיע וסירב להתעורר ולמה עליו לבזבז
זמן על מתעלפים זמניים שכמוני, מה קורה הוא שאל הכל בסדר? וחשב
שוב על אותו חולה, כן עניתי כנראה שהתעלפתי כן כנראה הוא אמר
וחשב לעצמו יופי הנה עוד אחד שיכול לאבחן את זה והוא אפילו לא
בזבז כל כך הרבה שנים בלימוד רפואה, תישאר לנוח קצת הוא אמר
אני עוד אשוב אליך והלך עם האחות. חרא, מאות חיתולים מלאי חרא
החלפתי להם בימי והם אפילו לא באים לבקר שמעתי את מחשבותיה של
זו ששכבה במיטה שלצידי הסתובבתי כדי לראות זקנה כמושה ולשמוע
את המחשבות הלא נעימות שהקדישה לילדיה ונכדיה
כשמוטיב החיתולים המלאים חוזר ועולה עם כל אחד ואחד מהם,
יכולתי להבין אותה אבל רוב הזקנים שהיכרתי היו עסוקים בלעשות
מעשים טובים מאז שהבינו שהם קרובים ליום ההתחשבנות שלהם עם
אלוהים, את זו שלידי זה כנראה לא עניין.
ירדתי ודחפתי את המיטה ששכבתי עליה לכיוון הקיר וכששכבתי בצד
המרוחק ממנה הצלחתי שלא לשמוע אותה, ציינתי לעצמי את העובדה
שממרחק מסוים אני לא שומע את המחשבות יותר והחלטתי לבדוק את
המרחק המדויק לכשאצא מבית החולים, בינתיים כל שרציתי היה לעצום
את העיניים ולישון שוב, המנוחה השלוה לה קיוויתי הופרעה על ידי
האחות והרופא שחזרו כשמחשבותיהם הולכות  לפניהם, למה הזזת את
המיטה שאל הרופא, הוא נראה כל כך אבהי ומבין באותו רגע שפלטתי:
המחשבות של הזקנה שלידי הפריעו לי לישון, הוא בתגובה חשב לו אה
חבל הוא נראה כל כך נורמלי, והאחות חשבה אולי נאשפז אותו
במחלקה הנוירולוגית וגם אמרה דוקטור אולי נאשפז אותו במחלקה
הנוירולוגית, מאוד אופיני לאנשים לא חכמים להגיד בדיוק את מה
שהם חושבים היא לא נראתה חכמה כלל במיוחד לא עם צבע השיער
שהוסיפה, הדוקטור בתגובה חשב שהמחלקה הנוירולוגית קצת עמוסה
מכדי לקלוט משונים מסוגי ואמר לאחות שהמחלקה הנוירולוגית עמוסה
מכדי לקלוט משונים מסוגי, הוא היה דוקטור וחשבתי לעצמי שאולי
הגיע הזמן לשחרר קצת מהדעות המקובעות שהחזקתי לי במלאי ונהגתי
להדביק על כל אדם חדש שנקלע לחיי, הוא הוסיף שמבחינתו אני יכול
כבר ללכת ואכן כך עשיתי לא לפני שרשם לי שבוע מנוחה בבית.
בדרך החוצה הלכו לפני על המדרכה שתי עלמות חן נצמדתי אליהן
וצותתי לשיחתן, מה זיו אמר עלי שאלה הימנית נראה לך שיש לי
סיכוי איתו וחשבה לעצמה, אח אם רק היו לי שדיים כמו שלך נמאס
לי להסתובב על ידך ולראות איך את זוכה בכל מבטי ההערצה, גם את
זיו ראיתי לוטש עיניים, אם היה לי חזה כמו שלך הייתי יכולה
להשיג אותו כמו כלום, הוא ביקש את הטלפון שלך השיבה הימנית,
לדעתי הוא מעוניין בך וחשבה לעצמה אני מקווה שנגיע לחנות לפני
שיסגרו ושתפסיק כבר לשגע אותי עם השאלות שלה רק בנים יש לה
בראש אני באמת מקווה שהסוודר החום הזה עוד שם, כך בערך המשיך
הדו שיח עד שהגענו לאבן גבירול שם נפרדתי מהן והמשכתי בדרכי,
רעש איום שהגיע מקבוצה של ילדות בית ספר שהגיעו מולי ולוו את
צווחותיהם במחשבות על דילן, בברלי הילס ועל איזה חתיך מלך
הכיתה גרם לי לקפוץ הצידה ובלי לשים לב לפלוש שוב לתוך עיגול
הגיר של ידידי הקבצן והוא לתדהמתי ניסה לקרוא לי את המחשבות
מהראש, הנה עוד אחד משלנו הוא חשב, גם אתה חשבתי, כן הוא חשב
חזרה אז מה חשבת שאתה היחידי, תשמע חשבתי לו  אתה לא בדיוק חצי
נחמה, לקחתי צעד אחורה ולא שמעתי אותו יותר, הייתי מחוץ למעגל,
עשיתי צעד פנימה ושוב יכולתי לשמוע את מחשבותיו, כן הוא חשב לי
זו הסיבה למעגל יצאתי החוצה והתחלתי להקיף את המעגל ולבדוק
מסביב אם זה עובד מכל הכיוונים, וזה עבד, הייתי כל כך מרוכז
במעשיי שרק מחשבה חולפת של מישהי שעברה לידי וחשבה לה מה
המשונה הזה עושה הוא חושב שאם הוא יקיף את הקבצן הזה עשר פעמים
הוא יפול הרי הקבצן הזה כבר נמצא הכי למטה שאפשר, נכנסתי למעגל
וחשבתי לי מעניין מה הקוטר של המעגל הזה מטר ועשרים חשב לי
הקבצן בתשובה ואם אתה כבר כאן אולי תצטרף אלי, לא תודה חשבתי
לי הדבר האחרון שארצה לעשות זה לשבת עם מישהו כמוך ביחד וחוץ
מזה אתה מסריח, כשקוראים לך את המחשבות קצת קשה להסתיר דברים,
הוא בתגובה חשב לשבור לי את הפרצוף עם המקל שהיה לידו ואני
התחלתי לרוץ לפני שיספיק להגשים את מחשבותיו, כשאתה שומע מישהו
חושב דבר כזה אתה גם יודע שהוא מתכוון לכך.
המשכתי ללכת לכיוון ביתי כשכאב הראש האיום התחיל שוב הרחוב היה
מלא באנשים כולם עם המחשבות השגרתיות שלהם, שום דבר חשוב באמת,
ולי לא הייתה כל דרך לחסום את ערימות המלל שנכנסו ישר לראשי.
או הנה הישבן החמוד שאני כל כך אוהבת שמעתי וכשהסתובבתי ראיתי
את שרית, את? שאלתי מופתע, כן אני ענתה מחייכת וחשבה לה אולי
הוא סופסוף יזמין אותי אליו לחדר לקפה, את באה אליי לקפה
שלפתי, כן היא ענתה וחשבה לה מנגינה מאושרת עם רקע ורוד אז
הלכנו אליי ואת היתר אשאיר לכם להשלים.
בימים הבאים השתדלתי שלא לצאת יותר מדי מהבית וכשכבר יצאתי כדי
לקנות מצרכים חיוניים השתדלתי להתרחק עד כמה ששניתן מכל האנשים
שעברו בקרבתי, כשנזכרתי בכך מאוחר יותר במבט על, היתה התמונה
מעוררת גיחוך והסבירה את כל הפרצופים הנדהמים להם זכיתי
,נסיונות ההתחמקות כללו קפיצות לצדדים וצעדים אחורה, גם מכיון
שהרחוב המה אדם וגם בגלל שקשה לנחש ממרחק מתי הבנאדם שהולך
לפניך יחליט לעצור בפתאומיות או להסתובב ולשוב על עקבותיו.
אבל לא זה היה מה שהסגיר אותי חשפתי את עצמי סופית כשיצאתי
לרחוב חבוש בכובע מקרטון שעיצבתי בעצמי, כובע מכוער להפליא
בקוטר של מטר ועשרים, מין גירסה בתנועה של מעגל הגיר שצייר על
הרצפה מיודענו הקבצן, לא הספקתי להרחיק לכת עם הקונסטרוקציה
החדשה ולמרות שמדובר בעיר חדשנית שאמורה להיות סובלנית ואף
מעודדת בשורות אופנה חדשות אחרי שתקעתי את הכובע בפרצוף לכמה
אנשים שלא שמרו צעדיהם עצרו אותי שני שוטרים שלא שמעו על
המגמות החדשות שמגיעות מלונדון, אחרי הכל אם אתה לובש מדים
עולם האופנה לא משחק יותר חלק בחייך. אחד מהם היה מגודל ומרושע
למראה וכשהוריד לי את הכובע חשב על כך שמזמן לא ריסק את הפרצוף
לאף אחד והנה אולי מצא לו מישהו שישתף איתו פעולה, קפצתי
וחיבקתי את השוטר השני איש משפחה מבוגר שחשב על איזה מתנה יקנה
לילד הקטן שלו ליום הולדתו, והתחלתי להתוודות בפניו על קריאת
המחשבות שלי והחדירה הלא חוקית שאני מבצע לפרטיותם של האנשים.
הם לקחו אותי לתחנת המשטרה והכניסו אותי לתא מעצר קטן, כמו
בסרטים, עד שיימצא משהו שיתפנה לטפל במקרה שלי, בתא המעצר ישב
בחור מגולח ראש ועבה צוואר וחשב לו מחשבות אלימות במיוחד
הקשבתי להן בפחד קל שהפך לאימה כשהתחיל להביט בי ולחשוב על
ישבני, בלי לחשוב פעמיים קפצתי על הסורגים והתחלתי לצרוח שאני
אהרוג את עצמי עוד רגע אם לא יוציאו אותי מכאן ומיד, צרחתי
בצורה מספיק משכנעת כדי שהשוטר שהגיע יחשוב שאני מתכוון לכך,
למרות שלא הייתי עושה שום דבר בסגנון, נו אבל איך הוא יכל
לדעת.
לשמחתי העבירו אותי לבית משוגעים וכל שהיה עלי לעשות זה לספר
לרופא שקיבל אותי שם את הסיפור האמיתי מתחילתו ועד סופו, הוא
נתן לי זריקת הרגעה שטשטשה אותי מיד ואחות חביבה ליוותה אותי
לחדרי החדש ועזרה לי לעלות על המיטה בה שקעתי בשינה חסרת
חלומות  שלאחר הימים האחרונים שנדמו כנצח היתה עריבה ובטוחה.
אני לא יודע אחרי כמה זמן התעוררתי אבל זה לא היה חשוב יותר
בביתי החדש לזמן לא היתה משמעות חזרתי על סיפורי באוזני רופא
נוסף שחשב לו אבחונים מקצועיים ורשם לי בסופם כדורים אותם
חילקה לי אחות בבוקר ובערב, בשאר הזמן הסתובבתי בחדרים וישבתי
בדומיה בסמוך לאנשים שהיו מאושפזים שם, רובם היו כאלה שוויתרו
על חיי השגרה ומכאן גם מצאתי עניין רב במה שהצלחתי לקרוא ממוחם
הם לא היו עוד טרודים בענייני היום יום לא מיהרו לעבודה ולא
עסקו במשימות חדגוניות בכדי לכלכל את עצמם.
אחדים הגיעו לבית המשוגעים בסופו של תהליך ארוך של חיפוש
משמעות עם שאלות בלי תשובות אך עם כיווני חקירה עמוקים ונוקבים
שחיי השגרה רק יכלו להפריע להם, אחרים היו בסוף תהליך עם
תשובות מפתיעות ושלמות כל כך אמיתיות ומלאות עד שלא יכלו
ליישבם עם החיים הרגילים אותם נגזר עליהם לחיות.
היו גם כאלה שנתקעה להם מחשבה בלולאה אין סופית הם חזרו על
אותו רעיון שוב ושוב מתחילתו ועד סופו ללא הפסק היה לזה קצב
אחיד מלא רוגע כך שמצאתי את עצמי מבלה שעות ארוכות ומתמכר למצב
רוח מונוטוני שהעלו בי המשפטים שחזרו על עצמם שוב ושוב ללא
הרף.
היה שם פרופסור אחד למתמטיקה שהפך צורות גאומטריות ובחנן באין
סוף ממדים כמו בתוך עולם וירטואלי הוא הזיז את הצורות והביט
בהן מכיוונים שונים ומרחקים שונים, הפך אותן שוב ושוב עד שנתקע
במימד לא ברור ונאלץ להתחיל את הכל מהתחלה.
באחד הימים נכנסתי לחדר בו שכב לו בדד איש זקן ובהה בתקרה,
שלום הוא חשב לי, שלום חשבתי לו חזרה, טוב שבאת חשב מזמן  לא
היה פה אחד משלנו אחד מהקוראים, שמחתי לגלות שאני לא משתייך
לחברה הסגורה שלי ושל הקבצן והוא בתגובה חשב לי מה שלומו של
חוני הוא עדיין חי, כן חשבתי בתגובה ואיזה שם מקורי יש לו, כן
הוא חייך מחשבה, מקורי בהחלט.
ביליתי שעות רבות במחיצת אותו איש זקן, הוא קרא את חיי בעניין
ומסר בידי לקרוא את חייו, חיים מרתקים של איש שחיפש לו דרכים
להבין באמת את מה שנראה לו מובן מאליו אך עם זאת מספיק חמקמק
כדי שלעולם לא יוכל לשים עליו אצבע.
הוא לימד אותי לשלוט ביכולת קריאת המחשבות איך לצמצם את הקשב
איך למקד אותו לאן שארצה תוכל כך הסביר לדפדף במוחו של אדם ואם
תרצה בכך תוכל להתמקד רק במי שנכון לך להקשיב לו.
באחד הימים  שאלתי אם אוכל לא לקרוא מחשבות כשארצה, לא הוא
השיב לי אין עוד דרך חזרה, מהרגע שאתה מגלה את היכולת לא תוכל
עוד להתכחש לה.
שאלתי אותו פעם למה הוא כאן? והוא חשב לי שזהו העונש הפרטי
שקיבל ביחד עם היכולת, לחיים הרגילים אין שום קשר לשאלות
הגדולות שרוב האנשים מתחבטים בהן, מהלך חייהם לא עונה על שאלת
חייהם, ולמעשה החיים הרגילים הם בדיוק מה שעליך לעשות כדי לא
להיתקל בתשובות אף פעם, ייתכן גם שזו מטרתם, לכן מאס בהם קצת
מוקדם מאחרים, כשהיה צעיר יותר מצא עניין רב במה שאנשים אחרים
ידעו לספק לו בעיקר נשים אחרות, אבל עכשיו כשעניין זה לא עוד
על הפרק הוא לא השכיל למצוא לו אתגר חלופי. הוא הוסיף שזה
בדיוק מה שעלי לעשות למצוא לי עניין לימים בהם תשוקות החיים
לבדם לא יהיו עוד סיבה לחיים.
ידעתי את שעלי לעשות, ביקשתי לי ועדת שחרורים וכשקיבלתי אחת
ולא היתה כל סיבה למנוע זאת ממני, הרי ידעתי בשתיקתי להסוות כל
אמת פרטית שהיתה לי, הצהרתי שאני מעוניין לחזור שוב לחיי,
אפילו כדורים הם לא רשמו למזכרת.
חזרתי לאותה דירה ולאותה עבודה והמשכתי בדיוק מהנקודה בא
הפסקתי.
ואתם, כשאתם הולכים ברחוב או יושבים באוטובוס תסתכלו מעבר לכתף
שלכם, אם יש שם אדם עם פרצוף מרוכז וחיוך לא ברור מתוח על פניו
יכול מאוד להיות שבאותו רגע ממש הוא מדפדף לכם בסודות הכי
כמוסים.