בלחישה, היא שרה לה
אהבה שכבתה, ונותר
רק השקט
להבות גוועות בכתום מיוסר
את קצה של האש
גחל לוחשת. אדמדמה
עוד נפוץ חומה
שריד לבעירתה
ועתה
היא שרה לה
אהבה שכתבה
היא גחל לוחשת
ואתה
רחוק משם
גץ שלקחה לה הרוח
ערמה קטנה, עשן רוחש
תום בעירה
חמה עדיין
והיא, עודנה צעירה
תמה עדיין
אך תמה כאן
כאן היא מרגישה
כך
היא כבר אישה
וכל אשר ביקשה
עלה
בלהבות שלה
כל אשר היה שלה
בלהבות עלה
כי לא נזהרה, והרשתה
לחום להתפשט
כשם שהיא התפשטה
והוא התפשט
והיה לה נוח בעירום הזה
הרשתה גם לחום, שיהיה לו בנוח
אך הוא שרף את הכל
ועתה
הלכת אתה
היא לבד במיטה
ודמעותיה
מכבות את האש
רטובות
ומעלות עשן לוחש
שרה את כאבה
שירה אשר כתבה
שרה בלחישה
את שכתבה אישה
על שכבתה
אשה. |
