מוכנה אני לצאת
אל תעמוד סתם כך, ליד הדלת
כשכפות ידיך בכיסים.
בוא ולא נהפוך זאת לקשה יותר.
האושר הוא מסע.

עזור נא לי לסגור את התרמיל.
צר הוא מהכיל
ציוד רב מדי
ממה שאי פעם אזדקק לו.

לאדם פשוט כמוני, העושר הוא איום

משא כבד.
אולי אקל מעט על כתפיי?
ופורקת.

לא אזדקק לנעליים.
כפות רגליי זקוקות לליטוף של חול חם

וכר? הלא גם יעקב הניח ראשו על סלע

גם את העבר אשלוף מן התרמיל
במסע אל העתיד אין צורך בו
והלא ידוע כי
קמטים הם תוצאה של זכרונות.

ומילים
מילים אינן חשובות
במקום אליו אגיע
הן ברירת המחדל של אנשים
שאין להם מבט.

ואמונה, תודה. יש לי משל עצמי
והיא רבה מדי, יש האומרים

אין לי צורך גם בזהותי.
לא בנשיותי
אף לא ביהדותי
ושמי, מיותר אף הוא
זה זמן מה.

וכבר קל המשקל על גבי
והתרמיל, אין אני זקוקה לו עוד
יש לי כיסים ריקים
ולב ריק
ומקום לאושר...
האושר הוא משא כבד על הכתפיים.