שוטטות נבערת בריק הרחוב ההומה
דלה כשם של ספר על שלט ניאון,
מפגש ישיר עם פני אדם במשקפי שמש
כמוהו כהצללת המגדלים המלווה צעדי

כפרפר המתכנס לתוך גולם
אדם צעיר מבליח מילדותי המתחדשת
חי בגן שעשועים ויודע שהכל בסדר
מתגאה בריקנותו, שואל שאלות מקוצרות
ליבו פועם בקצב הנדנדה  
מזדקן ויבש כדג נדיר ועצבני

המחט חדה כאמת האלוהית
המזרק טהור כנביא אמת
עורקיי מתפללים באדיקות פנאטית
והאל משיב כגמולו למאמין האדוק
רוחי מרחפת במתוק סמיך
מתפזרת בחדר
עולה אל התקרה
ופורחת מן החלון
טורפת מלאכי דרקונים בשמים
מתגלגלת במדרונות בראשיתיים
מתענגת בהגשמת משאלות שלא נשאלו
ושבה אל גופי הנמק,
עורי מנוקב חרירים סגולים
גופי מתרוקן כקונדום מתמלא -
יוצא אויר - נכנס זין
אני יורק את שיני נעורי כגרגרי שעועית צנומים
הן מקפצות בחיוך על המדרכה
רגלי מרסקות אותן בבוז,
אצבעותיי כחושות, ציפורניי צהובות, קש סדוק
פני צמוקות ועיני שקועות
אך שערי, שערי משוח היטב לאחור בשמן,
איני מזדקף לכבודך,
בהחצנתי
אני במה שוממה
בהפנמתי
אני המצע והקהל
יכול להפוך חול לזהב
לכתוב ספר שלם על דף אחד
יורה בשימפנזים לבושים חליפות
ניזון מנקבות הנוודים הטועות
מרוויח בעקמומיות
חי ומת בנקל
אך עיני
עיני רוחי
חוזות את גורלי המצער
בעודי חווה צמרות עמוקות
וחובק ענפיי פירות אסורים.

גורלי מצער, אני מחליק ומתרסק.

אולם מה שחשוב זה שהוגדר לי תפקיד:
חבר במשלחת הצנזורה שלי
בעל תואר מספריים ומשקפיים
שורף דפים, צחורים או שחורים
זה לא משנה לי
הספרים שקראתי מתים.