|
רוצה לצעוק עד שלא ישמעו קול
לאסוף את שברי זכוכית מליבי
עוד ערב נפלא שנגמר באסלה
נגמר המשחק תגידי את המילה
עומד על קצה הלשון ולא רוצה לצאת
חוזר אחורה, אל הדמעה שלא יוצאת
שתי עינייך מספרות את הסיפור
במבט אחד מטויח באיפור
שברי זכוכית בתוך שקית
ילכו עכשיו לפח גדול ירוק
זה מותר, אפשר לירוק
הרי זה כל מה שהיית.
רוצה לצעוק עד שלא ישמעו עוד קול
לאסוף את שברי הזכוכית של ליבי
אחד אחד מהפח השכונתי
כך שהכאב יפסיק לצמוח ולגדול אל תוך עצמי. |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.