בנים גידלתי ורוממתי,
שלחתי אותם למות בקרב.
בנות חינכתי וברכתי,
לבסוף הן דמו לרחב.

דור הולך ודור בא,
יודע יותר, מרגיש פחות.
דור שלא ידע את המבול,
דור של עבדים ושפחות.

רודפי תענוגות, שמלות ובצע,
הטפל הופך לעיקר.
הצד ממרכז עצמו באמצע,
דמיון פורה נהיה עקר.

השליט הוא השלט,
בעל המאה הוא בעל הדעה.
יותר טוב כלום מכמעט,
הזיכרון קצר כמו היריעה.

מימוש דרך ממון
סיאוב בתוך שלטון.
צדק יחסי
אמונה בניסי
קמעות, קברים, המון.

יש מזור? מסתור מהקור? התמימות עוד תחזור?
נביא בעירו.
האל יודע.
אולי גם לא.