1

"שתי נקישות. זה כל מה שצריך", מלמל אבנר בחיוך בטרם דפק מוטי
על דלתו של בוריס סברלדוב.

שלושה חודשים מוקדם יותר חי אבנר חיים רגילים וצפויים של בן
עיירת הפיתוח המנומנמת ירוחם. חייו השגרתיים של אבנר כללו סדר
יום שהחל בשעה 10:00 עת קם משנתו העריבה. הוא היה יורד למרכז
המסחרי ומשביע את רעבונו בשקשוקה שמנונית וטעימה ממטבחו של
סימון "השף". לאחר מכן היה מכלה שעות מזמנו במשחק שש-בש עם
חבריו המובטלים, תוך פלפולים וויכוחים לגבי תוצאות משחקי הטוטו
וסיכויי הזכייה. אבנר תמיד היה מסיים את ההתדיינות בכך שהפעם
הוא בטוח לוקח את כל הקופה, ושהוא סוף סוף יוכל לקנות יאכטה
ולהפליג בעולם. לעת ערב היה קופץ למירי, גרושה +3 ששיוועה לקצת
מגע גברי. אבנר היה מספק לה מגע גברי זריז וחומק עוד לפני
שהסיגריה שלה הייתה ניצתת. בלילה, בטרם היה חוזר לביתו, היה
מסתובב חסר מעש ברחובות ירוחם ומחפש קצת אקשן. כמובן שלא היה
מוצא כלום מלבד עוד איזה בעל קולני שמכה את אשתו או חבורת
ילדים שמתעללים בחתולים חסרי ישע.

בימי שני בבוקר היה אבנר מתעורר מוקדם מהרגיל ופוסע בנינוחות
אל עבר לשכת התעסוקה לחתום עבור קבלת דמי אבטלה. אבנר היה
מובטל משנת 90' אז השתחרר משירות קבע בתפקיד קצין תחזוקה,
תפקיד אותו קיבל לאחר שיחידת האם שלו פורקה.
לעיתים היה מוצא עבודה זמנית בסבלות, ואז היה מגיע לסניף
הביטוח הלאומי כדי לדרוש הבטחת הכנסה.

בחודש אוגוסט מצא אבנר לא מעט עבודה ועל כן פקד לעיתים תכופות
יותר את סניף הביטוח הלאומי המקומי. בוקר שרבי אחד, הגיע אבנר
לסניף לדרוש את קצבת הבטחת ההכנסה. להפתעתו, סירבה הפקידה לתת
לו את מבוקשו בטענה שאין לו את האישורים הדרושים. אבנר התרגז
עליה ודרש לראות את המנהל. לאחר שעה ארוכה של המתנה הוא זומן
ללשכת המנהל שם שטח את טענותיו. המנהל העיף מבט חטוף במסמכים
שהוגשו לו ופסק: "לא מגיעים לך דמי הבטחת הכנסה החודש".
אבנר קצר הפתיל זינק בו במקום על המנהל והפליא בו את מכותיו.
לא עזרו ארבעה אנשי אבטחה חסונים שניסו להרחיקו, ואבנר פירק
למנהל את הצורה פשוטו כמשמעו. רק לאחר שהמנהל איבד את הכרתו,
ניאות אבנר לעזוב אותו והסגיר את עצמו למשטרה. עוד באותו היום
נפתח לו תיק פלילי על תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות.

מקץ שבוע בבית המעצר קיבל אבנר זימון למשפט. יום לפני המשפט
הוא נפגש עם עורך-דינו הצעיר והשאפתן. עורך הדין סיפר לאבנר
שנציגים של הביטוח הלאומי מעוניינים להיפגש עימו כדי לארגן
עסקת חבילה. אבנר תהה לעצמו איזו מין עסקת חבילה יכולה להתגבש
אם כבר הודה באשמה, אך הסכים מתוך עניין לפגוש אותם לשיחה
קצרה.

2    

לאחר שעה קלה הגיעו שני גברים שנראה היה בעליל שהם לא מהסצינה
הירוחמית. הגברים הגברתנים היו לבושים בחליפות כהות ללא עניבות
וחמושים במשקפי שמש כהים. הנמוך מביניהם הציג את עצמו בתור גדי
מהיחידה המיוחדת של הביטוח הלאומי. אבנר גיחך בקול רם ואמר שלא
ידע שיש לביטוח הלאומי יחידה מיוחדת. גדי היסה אותו ואמר: "אין
לנו זמן לצחוקים עכשיו. המשפט שלך מחר.
אתה רוצה להיכנס לקלבוש לתקופה ארוכה, או שאתה רוצה להיות
חופשי?" אבנר לא היסס ואמר שהוא רוצה לצאת לחופשי.

גדי פתח ואמר שהיחידה קיבלה לידיה עותק של צילומי מצלמות
האבטחה בסניף הביטוח הלאומי. הוא ציין שביחידה התרשמו מכך שיש
לו כוח רב ושהוא התגבר בקלות על ארבעה מאבטחים בדרכו למנהל
הסניף. "לא ראיתם כלום", אמר אבנר. "אתם יודעים מה עשיתי
בצבא?", אמר בטון רברבני. "אנחנו יודעים עליך הכל אבנר", השיב
הגבר השני שלא הזדהה. "אנחנו יודעים שהיית קצין ביחידת החיסול
"רימון" ושחיסלת לא פחות משלושים ושש מטרות בשנות ה-70".
אבנר ניפח את חזהו והפטיר ביוהרה: "שלושים ושבע מטרות אם
מחשיבים את עלי חסן אלבשירי ברבת עמון".
גדי כיחכך בגרונו ואמר: "אלבשירי לא מת. הוא רק הפך לצמח".
אבנר איבד את סבלנותו וצעק: "צמח חשוב כמת!". גדי ניגש להרגיע
אותו וסיפר לאבנר על היחידה: "היחידה שלנו נקראת יחנב"ל שזה
ראשי תיבות של יחידת חיסול נכים של הביטוח הלאומי". "אנחנו
יחידה סודית, מצומצמת ומובחרת שמטרתה היא אחת - להפחית את נטל
דורשי קצבת הנכות ממדינת ישראל". אבנר קפא על מקומו ופלט:
"כשאתה אומר להפחית נטל, למה אתה מתכוון?". "אנחנו מחסלים נכים
שדורשים יותר מדי כסף מהביטוח הלאומי בעבור קצבת הנכות שלהם",
ענה גדי. אבנר קפץ מהכיסא וצעק: "איפה אני חותם?". גדי השתיק
את אבנר ואמר בקרירות: "לפני שאתה חותם, אתה צריך לדעת כמה
דברים". אבנר מצמץ בהסכמה. "אם אתה נתפס, זו אחריותך בלבד. אם
אתה נפצע, זו אחריותך בלבד. בכל מקרה, נשתדל לעזור לך. אסור לך
לספר על פעילותך לאף אדם. גם לא למירי. בתמורה לשירותך תקבל
מאיתנו משכורת קבועה ומכובדת וכמובן, את החופש שלך". אבנר רצה
לשאול איך לעזאזל הם ידעו על מירי, אבל גדי שלף עט ודחף אותו
לידו של אבנר. "תחתום כאן, כאן וכאן".

3

למחרת היה אבנר כבר אדם חופשי. הוא שב לעיסוקיו הריקניים
והתהלך ברחובות ירוחם כאחד האדם. נקבע שהוא יהיה אחראי החיסול
בגזרת באר-שבע-דרום ושהקשר עימו יעשה באמצעות SMSים.
לצורך העניין קיבל אבנר טלפון סלולרי חדיש בו שיחק במשך שעות.


ערב אחד, בעודו מבלה את בילויו היומי עם מירי, קיבל SMS
מהמפקדה:
---יחנב"ל---
רש"י 5/8. באר-שבע.
חיים דניאלי. כיסא גלגלים.
אזהרות: אין.
בהצלחה.
---יחנב"ל---

אבנר לבש במהרה את מכנסיו והותיר את מירי מתוסכלת מתמיד.
"מה אתה קופץ? לאן אתה ממהר?" הוא לא אמר מילה והפריח לה נשיקה
באוויר.

מקץ שעה כבר היה בבאר-שבע ערוך ומוכן למשימתו. מבעוד מועד הוא
הכין מברג פיליפס לדקירת היעד. בהגיעו למפתן דלתו של דניאלי
ביש הגדא, נקש שתי נקישות על הדלת.
שתי הנקישות היו סימן ההיכר של אבנר עוד מהצבא. לפני כל חיסול
היה נוקש פעמיים על דלת ביתו של הקורבן ומיד לאחר מכן היה שולח
את המחבל לרקוד בוגי עם הבתולות ברקיע השביעי.
לאחר שנקש בדלת, התגלגל דניאלי בכיסא הגלגלים לעבר הדלת ופתח
אותה.
"שלום", פתח אבנר. "אני מחברת החשמל ובאתי לבדוק את מכשירי
החשמל בבית עקב קריאות חריגות במונה". דניאלי הכניס אותו לביתו
בחמימות והציע לאבנר קפה. אבנר הודה לו על הטרחה ואמר שהוא
יבדוק בינתיים את מכשירי החשמל. בעוד דניאלי שוקד במטבח על
הכנת הקפה, ניגש אליו אבנר מאחור ונעץ את המברג החלוד במפרקתו
של המסכן. לאחר שוידא הריגה, הפך את הבית על תכולתו ולקח לעצמו
חפצים יקרי ערך כדי להסוות את הרצח כשוד אלים.
בחודשיים וחצי שלאחר עבודתו הראשונה, אבנר קיבל בממוצע משימת
חיסול אחת בשבוע. הוא היה מגיע לשכונות המצוקה השונות בבאר-שבע
ומסווה את עצמו בסיפורי כיסוי שונים ומשונים, וכך תמיד היה
מצליח להיכנס לדירותיהם של הקורבנות ולבצע את זממו. לעיתים היה
מפליל באופן אקראי את אחד השכנים במעשה.
כותרות העיתונים היו מלאות בדיווחים על שרשרת הרציחות של נכים
בבאר-שבע והאזור. רובן המכריע של החקירות נותרו לא מפוענחות,
ובמקרים אחרים היו מואשמים השכנים אותם בחר אבנר להפליל.

4

בוקר אחד קיבל אבנר הודעת SMS מהיחידה שהזמינה אותו לפגישה
ביער המלאכים.
בצהרי אותו יום נפגש אבנר עם גדי ובחור נוסף.
"היחידה מרוצה מאוד מהישגיך, אבנר", פתח גדי. "לכן החלטנו לצרף
מתלמד שיצטרף אליך לחלק מהמבצעים. קוראים לו מוטי והוא יוצא
סיירת שלדג". אבנר חייך חיוך רחב ולחץ בחמימות את ידו של מוטי.


שבועיים של התמחות חלפו בהם אבנר ומתלמדו החדש חיסלו שלושה
נכים. מוטי הלך והתמקצע בחסותו של אבנר. אבנר רכש חיבה גדולה
למוטי, כמו הבן שתמיד רצה. מלבד סודות המקצוע שהועברו למוטי,
מוטי סיגל לעצמו גם את סימן ההיכר של אבנר. אבנר לא יכל להיות
גאה יותר. בימים בהם לא היו להם משימות מבצעיות, הם היו מבלים
ביחד בעיר הגדולה באר-שבע. הם היו מסתובבים בשוק הבדואי
ובוחרים בגדים ותחפושות לזהויות השונות אותן עטו לחיסולים.
לעיתים היו הולכים לשחק באולינג ב"ביג" ולאחר מכן היו סועדים
את ליבם באחת המסעדות באזור.

באחד מהימים בעודם משחקים באולם משחקי הוידאו בקניון הנגב,
קיבל אבנר SMS:

---יחנב"ל---
מבצע עובדה 44/2. באר-שבע.
בוריס סברדלוב. עיוור.
אזהרות: לוחם לשעבר.
בהצלחה.
---יחנב"ל---

אבנר קרץ למוטי, ומוטי קרץ בחזרה. הם סיימו את הכסף הקטן שלהם
על המשחק, וקפצו לשירותים כדי להחליף את בגדיהם למדים תכולים
של חברת "מי-עדן". לאחר נסיעה קצרה במונית הם הגיעו ליעד.
         
"שתי נקישות. זה כל מה שצריך", מלמל אבנר בחיוך בטרם דפק מוטי
על דלתו של בוריס סברלדוב. מוטי נקש פעמיים על הדלת ובוריס צעק
מהחדר הסמוך: "מי זה?".
"אנחנו מחברת מי-עדן. באנו לבדוק את איכות המים בדירה שלך
ולהציע לך מבצע חד-פעמי", צעק בחזרה מוטי. בוריס פתח באיטיות
את הדלת ואבנר בחן אותו מקרוב. הוא ראה שעל שתי עיניו של בוריס
רטיות שחורות, והסיק שאיבד את מאור עיניו מרסיסים.
"piece of cake" סינן אבנר למוטי. מבלי לבזבז זמן שלף אבנר
מתיקו סכין מטבח גדולה והגיש אותה למוטי. מוטי סימן לאבנר
ללפות את בוריס, וכך הוא עשה. ברגע שבוריס חש בלפיתה הוא החל
להשתולל ולזרוק את גופו ואת אבנר בכל החדר תוך שהוא צועק קללות
ברוסית. מה שאבנר לא ידע הוא שבוריס היה לוחם בקומנדו הרוסי
בזמן מלחמת אפגניסטן וידע כל טריק התחמקות בספר.
בין רגע השתחרר בוריס מהלפיתה, אמד את המרחק בינו לבין מוטי,
וזינק עליו. הסכין נשמטה מידי מוטי על הרצפה. בוריס תפס את
הסכין, אך בדיוק אז זינק עליו אבנר. אבנר לא העריך נכון את
מיקומה של הסכין ונחת עם בטנו בזוית על להב הסכין. בשארית
כוחותיו לחש למוטי: "חסל אותו, נקה את הזירה וקח אותי אנונימית
לבית-החולים". מוטי עשה כמצוות מורו וניצל את העובדה שכובד
משקלו של אבנר היה מוטל על בוריס, כדי לחנוק אותו למוות. אחרי
שליבו של בוריס נדם, ניקה מוטי את הזירה בזריזות מבלי להשאיר
סימן מלבד גופתו המתקררת של בוריס, וסחב את אבנר על גבו מהדירה
לרחוב. בקרן הרחוב עצר מוטי מונית ושילם לנהג מאתיים ש"ח כדי
שיסיע את אבנר לבית-החולים "מבלי לזמר יותר מדי". לאחר שהעמיס
את אבנר על הרכב, הוא לקח את הטלפון הסלולרי מאבנר ואמר לו:
"תהיה חזק, גבר. עוד כלום זמן אנחנו שוב גוזמים צמחים ביחד".

5

"בוקר טוב, מר מרדכי. איך ישנת הלילה?", שאלה כריסטינה
הפילפינית.
"לא משהו, האמת", השיב אבנר.

אבנר נפצע קשה בכבד כתוצאה מהדקירה של בוריס ועבר שני ניתוחים
בהם נכרתו חלקים מהכבד שלו. בקומבינה של היחידה עם הביטוח
הלאומי, הוא הוכר כנכה תאונת דרכים על-ידי המדינה וקיבל קצבת
נכות וסייעת צמודה שתטפל בו.

"אין לי כוח לכלום היום. נראה לי שאשאר במיטה. תעשי לי טובה
ותעופי לי מהעיניים עד הערב. תקני קצת ירקות ותכיני מרק
כשתחזרי", אמר אבנר לכריסטינה. כריסטינה חייכה וטרקה את הדלת
אחריה.  

כעבור כמה שניות נשמעו שתי נקישות בדלת.