אתמול בלילה הלכתי ברחוב שדרת הדקלים.
מי שמכיר יודע עד כמה הרחוב הזה ארוך עד אין סוף, בשעות הקטנות
של הלילה הרחוב הזה לא מפחיד אבל חשוך ושומם מאדם וההליכה בו
מייגעת ומשעממת.
אחרי שנפרדתי מהחברים שלי יצאתי אל דרכי הבייתה שמרביתה הייתה
חציית רחוב שדרת הדקלים הארוך,התחלתי ללכת ברחוב וראיתי את כל
החנויות הסגורות וכמה ציפורים משעממות שאכלו בייגלה שמישהו
זרק.
אני לא יודע כמה זמן עבר כי אין לי שעון (אני פשוט שונא אותם),
התחילו מאחורי צעדים של נעלי עקב ובגלל שלא היה אף אחד ברחוב
שמעו אותם ממש חזק.
בהתחלה הצעדים לא הטרידו אותי אבל אחרי מחצית הדרך כבר לא
יכולתי להתעלם מהם.
המוח שלי ניסה לנחש מי היא הדמות בעלת נעלי העקב הרעשניות ,
נתתי לו לזרום כי ידעתי שזה יפיג את השיעמום המטורף שטעף אותי.
גבוהה יפייפיה עם עיניים כחולות גדולות ושפתיים בשרניות
וורודות ככה ראיתי אותה בדימיוני,הדמות שבניתי לי במוח התאימה
לי מאד וחשבתי איך זה יהיה לנשק אותה...
רציתי להסתכל אחורה אבל משהו עצר אותי.
המשכתי לדמיין... בהתחלה התנשקנו וככל שהתקדמתי בדרך של שדרת
הדקלים התקדמתי גם בדרך איתה וזה מצא חן בעיני.
המשכנו אני היא והצעדים עד שהגענו לסוף הרחוב ושם נעמדתי
ברמזור כדי לפנות לרחוב שלי, האור ברמזור התחלף לירוק והצעדים
פסקו, הבטתי ימינה וראיתי אותה לידי, היא בכלל לא הייתה דומה
למה שתיארתי היא הייתה ממש מכוערת עם בגדים מוזרים, כמעט
הקאתי...
ואז היא הסתכלה אלי ושאלה "מה השעה?" "לא יודע" עניתי, אין לי
שעון (אני פשוט שונא אותם).