משהו שם חסר לי...
אולי זה משהו אצלי,
זה הניצוץ שנעלם לכמה שניות
זה זמן.

זמן יקר מחזיר לי שם
את מטעמי הלב
אולי זאת סתם פרנויה
לאבד,
את היקר מכל.

כי גם אם יש אדם
שמפחד מאין,
גם לו יגיע יום
בו ירא ויצנח ארצה.

כי ביום הזה,
כל הטוב מתפוגג
והפחד היחיד הוא לאבד
את כל הטוב שרק קיים,
את כל האושר,
את כל האור שבחייו,
את כל האור שבחיי,

את אהבתי אליך
אהבת חיי,
בבת עיניי,
נשמת אפי,

הסיבה לעודי בחיים

ליבי.


ביום אחד בו פחדתי....
פחדתי לאבד מה שידעתי שלעולם לא אאבד,
את אהבתי אליך.
אולי ברגע בו האמוציונליות הפכה לרציונאליות,
או אולי בסתם שקיעה אדומה-בוכייה.

מה שבטוח - זה שהשמש שלי חזרה להאיר בתוכי
והאש... עודנה בוערת ולעד תבער...

29.7.2005