|
מועכת העט
מנסה לא לצעוק
חובשת מסיכה אהודה
וכך בכל בוקר, בשביל הירוק
בשביל אל הלא נודע
פשוט הולכת... רחוק מכאן
נופלת ארצה
ברכיי חבולות
משחזרת האתמול האפור
האתמול שקבע גורלי בשנית
"על קברך תבכה רק ציפור"
רוצה ללכת!!! רחוק מכאן...
מביטה אל ידיי
שקבעו את מותי
הירח מכוסה בענן
קדימה עיניים, הקיאו דמעות
ומהר, כי מחר לא קיים
אני הולכת... רחוק מכאן... |
|
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.