לפני עשרות, אלפי שנים
בבית מלוכלך
תקתוק השעון עצר בבייתה
של נערה שברירית אחת
עיניה אור כבו
וליבה כליל נישחק
סגורה בתוך מצבה שבנתה.
מקפלת עוד משחק
ואז מתוך הצל
לחדר החשוך
נכנס ואסף את כל האשפה
שהחליפה החיוך
נסיך לבוש לבן
שנתן בחדר אור
ליטף לחייה, נגב דמעות
הבריח השחור.
הנערה הסתגרה
פחדה להתאהב
הציבה גדר דוקרנית
שהגנה על הלב
המשיכה בשלה,
הקפיאה הדמעות
הנערה אינה מתה
היא סתם מסרבת לחיות
היא לא רצתה הכסף
לא חשקה בממון
אהבה את גגה הדולף.
שנאה רעיון הארמון.
אך הנסיך הבטיח גם קרבה..
הבטיח לה גם חום.
"חיבוק?" לחשה לו.
ומיד התחרטה, בעטה החלום.
לפני אלפי, עשרות שנים
בבית מלוכלך
ישנה נערה, שאספה השברים
ליבה הקפוא, לפתע פרח
עינה אושר מלאו
לחיה דמעות שכח
אך כשקרבה לנשק הנסיך
הנסיך הלבן
קם והלך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.