שואלים אותי אם אני מאמין.
ולא רק מאמין, מאמין בו.
ואני כואב על כך שהשאלה לא הסתיימה מילה אחת קודם. בלי שייכות,
בלי מטרה, בלי הגדרה ושם.
רק שישאלו אם אני מאמין, רק שישאלו. ואני אומר שכן. אני בהחלט
אדם מאמין.
אבל לנו כבר לא אכפת מהאמונה. חשוב רק הכיוון, חשובה התווית.
בימים בהם להרגשות הבטן לא היו ניסוחים, בהם אני מאמין. בימים
שבהם האמינו באמונה עצמה.

שישאלו אם אני מרגיש משהו בבטן, שישאלו אם אני מרגיש את הבלתי
נמנע. שישאלו אם אני רואה יד שדוחפת אותי ושואלת אותי ואוחזת
בי, שישאלו...

אני מאמין שכשהכל היה קטן יותר ופחות מובן, היה אדם אחד שהרגיש
וחשב וידע שמשהו גדול הולך איתו ודוחף אותו ומגיח תמיד ונמצא.
תמיד הרגיש, תמיד ידע, אבל בשקט. תמיד בשקט. כל כך בשקט, שעצם
ההרגשה שנגעה בו היתה כל כך חזקה, עד שמילאה אותו ואת כולו. לא
היו לו תבניות וניסוחים, לא היו לו כוונות והגדרות שירעישו, רק
שקט. ובשקט הזה ההרגשה מילאה את כל השאר בצליל מתוק של עוצמה
וסחף.
והוא, כמו כל אדם. קטן אומנם, ישן אומנם, אך עדיין אדם, הרגיש
שאין לשום דבר יכולת להיות ולהתקיים אם אין לו שם. אז הוא נתן
לו. שם.
ולא רק שם אלא תבנית. מספר ומסגרת, כללים ומידות, דרכים
ושבילים שהרעישו ומילאו את כולו עד שנרגע.
לאט, לאט, בצלילים של סדר והגיון, הוא מילא את השקט שפעם קרא
לאותה הרגשה ועכשיו כמעט שלא נתן לה מקום, עד שאותו אדם נותר
רק עם המספרים שחישב והדרכים שסלל והחל מחפש את אותה הרגשה
שאבדה לו במהלך השנים כשהוא כולו מלא בכוונות טובות אך אותן
כוונות רק סוגרות את השערים שחיפש לפתוח.
והוא לא היחיד. לא ולא! ממש איתו, לידו ועד אז גם בתוכו,
בעולמו הקטן והפשוט חיו אנשים רבים, חסרי ניסוחים והגדרה כמוהו
ממש, כשכל אחד מהם בסתר ליבו התמלא באותה הרגשה בדיוק. רק
שמבלי כוונה קרא כל אחד לאותה הרגשה בשם אחר. נתן לה מספרים
אחרים, סלל לה דרכים אחרות והכל רק בכדי לא לאבד את שחשב שהוא
רק שלו.
עוד מספר ועוד מידות, עוד שנה ודורות והעולם מלא בשמות שונים
לאותה הרגשה.
"אלוהים" ו"אללה" ו"הרוח הגדולה" והשד יודע מה... העולם מלא
בשמות.
וכל אחד כבר מזמן שכח שלפני שהיו לה שמות היא היתה רק הרגשה.
אותה הרגשה.
ההרגשה.
אבל כל אחד מפחד שאם יתנו לה שם אחר אז השם שלו יישלל ויעלם
ואיתו גם ההרגשה שלא תשוב להתקיים בו. והאמת היא, שכבר מזמן
היא איננה שם.
מזמן היא רק שם.

ונלחמים.

נלחמים על שמות.

רק על שמות.

אז שישאלו אם אני מרגיש משהו בבטן, שישאלו אם אני מרגיש את
הבלתי נמנע. שישאלו אם אני רואה יד שדוחפת אותי ושואלת אותי
ואוחזת בי, שישאלו... ואני אגיד שכן.

אני מאמין.