|
את שיריי
אני סורגת
מצמר של דמעות.
תופרת עם חרוזים
דימויים של רגשות.
את שיריי
אני מבשלת
עם צריבתה של אכזבה.
מתבלת מעט עם אבל
למתיקות-חמצמצה.
מחמיצה כל שורה חודשים-
בתוך תמהיל של
ספק וגם קצת רחמים עצמיים.
את שיריי
אני מכבסת
מכל צביעות או שקר גס.
כתמים של הבל
ודברי עוולה - חלילה וחס!
את שיריי
אני מחשבת
מסך הכל מה שהיה -
בי, בתוכי והתרשמותי,
מהחוויה - חלקי "המציאות"
וזו התוצאה.
את שיריי
אני מחביאה
עמוק במגירה.
מרכיבי החומרים
מגיבים תגובה כימית
לעיני נפש זרה.
(15/10/2004) |
|
|
שנייה שנייה
אחת, עיצרו
לרגע:
כשהקוטג'
מתייבש, הוא
נהפך הרי
לגבינה.
אז כשגבינה
מתייבשת, היא
נהפכת לחמאה.
אז רק רגע, רק
שנייה.
מאיפה הכל
התחיל?
עוד טמבל שמנסה
לחזור על הביצה
והתרנגולת.
ככה זה קיבוץ,
אלו הן
ארוחות-הבוקר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.