|
את שיריי
אני סורגת
מצמר של דמעות.
תופרת עם חרוזים
דימויים של רגשות.
את שיריי
אני מבשלת
עם צריבתה של אכזבה.
מתבלת מעט עם אבל
למתיקות-חמצמצה.
מחמיצה כל שורה חודשים-
בתוך תמהיל של
ספק וגם קצת רחמים עצמיים.
את שיריי
אני מכבסת
מכל צביעות או שקר גס.
כתמים של הבל
ודברי עוולה - חלילה וחס!
את שיריי
אני מחשבת
מסך הכל מה שהיה -
בי, בתוכי והתרשמותי,
מהחוויה - חלקי "המציאות"
וזו התוצאה.
את שיריי
אני מחביאה
עמוק במגירה.
מרכיבי החומרים
מגיבים תגובה כימית
לעיני נפש זרה.
(15/10/2004) |
|
|
האיש האדום שם,
הוא רעב?
אזרח מודאג.
תגובת מערכת:
הוא תמיד שבע
ומאכיל רעבים
באתיופיה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.